חברים יקרים,
אנו חיים בתקופה מיוחדת.
נראה שתמיד אמרו יהודים משפט זה, אך אין זה מפחית מן העוצמה של התקופה בה אנו חיים, תקופת העצמאות והריבונות היהודית בארץ ישראל על כל תקוותיה ואתגריה.
אחת החוויות של החיים בישראל היום הינה תחושת 'התקיעות והקיבעון'. תחושה כי המון תקוות של שיבת ציון המודרנית אינן עולות יפה. תקוות השלום, סוגיות חברתיות, מתחים תרבותיים- כולם נמצאים בנקודת המתנה, וממילא יוצרים חרדה.
רבן יוחנן בן זכאי, ממנהיגי החברה היהודית בסוף ימי הבית השני, ראה מעבר למשברים הפוליטיים של זמנו. בתוככי "האינתיפאדה" הרומית הוא הבין שעתידה של התרבות היהודית מוטל על כף המאזניים . בעיצומו של המאבק המדיני ביקש רבן יוחנן בן זכאי מההנהגה הרומאית את יבנה ואת חכמיה. הוא קיבל החלטה מודעת לוותר על התקווה להשבתו של בית-המקדש על כנו, והחל ללא דיחוי להגדיר ולעצב מהות תרבותית חדשה להמשך הקיום היהודי. היה זה אחד הצעדים המדהימים ביותר שעשה מנהיג יהודי אי-פעם.
אנו בקולות מנסים לשאוב השראה ממעשהו זה של רבן יוחנן בן זכאי ולהקים את ה'יבנה' שלנו. כרבן יוחנן בשעתו- אף אנו מאמינים כי ישנן זיקות פנימיות בין מתחים עם אויב חיצוני, למתחים פנים יהודיים. ממנו אנו למדים את הצורך בשינוי פרדיגמה, האומץ להגדיר מחדש את סדר היום הישראלי.
תוכניותינו השונות מכוונות כולן לזיקה המיוחדת בין לימוד יהדות – לסוגיות אקטואליות וקיומיות של החברה המתחדשת בישראל. בקולות אנו מאמינים כי ישנו קשר בין הזהות היהודית והחלום הישראלי, וכי שיח פורה בין הזהות והחלום- יוסיפו הרבה לעיצוב מנהיגות אחרת כאן בישראל.
בברכה
מוטי בר-אור
מייסד ומנכ"ל קולות