קרן קוך
מתוך המילון:
חָמֵץ:
- בצק שתסס על ידי שאור וקבל טעם חמוץ מעט וכן כל דבר שטעמו כטעם החומץ.
- כינוי לכל מזון או כלי שיש בו חשש של חמיצות ואסור לפי הדין לאכלו או להשתמש בו בפסח
- חמץ שעבר עליו הפסח – שלא נמכר לגוי בערב פסח ואסור להנות ממנו לאחר הפסח – בהשאלה, דבר שנשתהה ונתיישן שערך שימושו פג
- ביעור חמץ – פינוי הבית בערב פסח מכל מזון שיש בו חשש של חמיצות. בהשאלה, טיהור, חיסול אלמנטים שליליים ובלתי רצויים.
- נחמץ: נעשה חמוץ, נעשה חמץ, בהשאלה – התפקר, יצא לתרבות רעה, הוחמץ הושהה לא בוצע.
- חמוץ , חמיצות , החמצה.
לבער חמץ. ואולי הכוונה לבאר חמץ?
מאיפה מתחילים, מן החמץ או מן הביעור או מביאור החמץ.
וכדי לבער יש לבאר מהו החמץ ומיהו וכיצד אולי הוא שם ומנין הגיע, ועד כמה כבר חמוץ הוא, ומה ההחמצות שנולדו בעקבותיו ונמצאות שם עדיין, והיכן הן (אולי מסתתרות ויש לחפש היטב ולהתעקש שהחמץ ישנו ורק למצוא עוד צריך), ומה החמיצות שבפה, והצרבת הקבועה שכבר ישנה שם עד כי לא מזהים כבר כי חמוץ. וכן יש לדעת כי החמץ בא רק בעקבות התסיסה, והזמן החולף ומעמיק את החמיצות, ויש לזהות ולהבדיל בין החמצמץ שעוד רגע ויעבור לבין זה שתסס ותפח, וכבר אין היכולת להתעלם ממנו, וכבר מזמן באה ועברה שעתו.
ואז יש לבער, על פי דין חג הפסח. וביעור הוא המילה שמשמעותה פינוי ואף חיסול. וזהו כבר מעשה רב מול החמץ ויש בו תוקפנות רבה. וכדי לפנות יש לדעת מה. וכבר ביארנו מה, ויש למצוא וכבר מצאנו. אבל לחסל זו כבר פעולה נוספת, חזקה, שיש לדעת כיצד לנהוג בה. ולא כל אדם מכיר מקרוב את פעולת החיסול, שיש בה הדהוד לפעולת המוות ואפילו למילה השמדה יש בה קרבת משפחה, ואז אדם הבא לבער מוצא עצמו חוזר לשאלת הביאור, כי לא פשוט לחסל, כלומר להרוג ולהשמיד ולהרחיק לצמיתות, את מה שאינך בטוח לחלוטין כי אכן חמץ הוא, כי אכן חמוץ הוא ואינו כך רק במקרה היום, אלא חמיצותו היא שמקיימת את תחושת המרה הקבועה שבפה ובגרון, וחמיצותו היא שמעווה את הפנים עד כי כבר שכחו הבעה אחרת ונתפסו בהם ההעוויות כאילו מקדמת דנן הם שם, ויש לבאר היטב מהו חמץ זה שאכן הוא המחמיץ את הפָנים ואת הפְנים, והוא האחראי להחמצה שבאופן כולל ישנה מיום ליום, יום יום.
ורק אחר ביאור יסוד זה, יכול האדם לגשת אל הביעור ההוא.
ועוד דבר אחד, שלאחר הפסח, עוד נמצאים חמצים רבים, ויש לדעת איך לנהוג באלה. כי הביאור כבר נעשה, ולא ניתן עוד להעלים עין ולטעון שלא חמץ הוא, אלא יש לדעת להמשיך בביעור גם לאחרי כן.
