שלמה פוקס
האם כושי שעשה את שלו – הכושי ילך לביתו ?
בעת כיבוש הארץ בימי יהושע מסופר שיושבי גבעון הערימו על ישראל וסחטו מהם הבטחה להישאר בחיים. כך נאמר ביהושע (פרק ט', ג' ואילך): "וְיֹשְׁבֵי גִבְעוֹן שָׁמְעוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לִירִיחוֹ וְלָעָי: וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵמָּה בְּעָרְמָה וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּ וַיִּקְחוּ שַׂקִּים בָּלִים לַחֲמוֹרֵיהֶם וְנֹאדוֹת יַיִן בָּלִים וּמְבֻקָּעִים וּמְצֹרָרִים... וַיֵּלְכוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַמַּחֲנֶה הַגִּלְגָּל וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו וְאֶל אִישׁ יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאנוּ וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית . וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַחִוִּי אוּלַי בְּקִרְבִּי אַתָּה יוֹשֵׁב וְאֵיךְ אֶכְרָת לְךָ בְרִית: (שהרי נאמר "לא תחיה כל נשמה !) ...וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים מִצֵּידָם וְאֶת פִּי ה' לֹא שָׁאָלוּ . וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ שָׁלוֹם וַיִּכְרֹת לָהֶם בְּרִית לְחַיּוֹתָם וַיִּשָּׁבְעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה: וַיְהִי מִקְצֵה שְׁלֹשֶׁת יָמִים אַחֲרֵי אֲשֶׁר כָּרְתוּ לָהֶם בְּרִית וַיִּשְׁמְעוּ כִּי קְרֹבִים הֵם אֵלָיו וּבְקִרְבּוֹ הֵם יֹשְׁבִים" . נתבררה הטעות !
"וְלֹא הִכּוּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי נִשְׁבְּעוּ לָהֶם נְשִׂיאֵי הָעֵדָה בַּה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלֹּנוּ כָל הָעֵדָה עַל הַנְּשִׂיאִים . וַיֹּאמְרוּ כָל הַנְּשִׂיאִים אֶל כָּל הָעֵדָה אֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם בַּה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְעַתָּה לֹא נוּכַל לִנְגֹּעַ בָּהֶם . זֹאת נַעֲשֶׂה לָהֶם וְהַחֲיֵה אוֹתָם וְלֹא יִהְיֶה עָלֵינוּ קֶצֶף עַל הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם . וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם הַנְּשִׂיאִים יִחְיוּ וַיִּהְיוּ חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְכָל הָעֵדָה כַּאֲשֶׁר דִּבְּרוּ לָהֶם הַנְּשִׂיאִים: ...וַיַּעַשׂ (יהושע ) לָהֶם כֵּן וַיַּצֵּל אוֹתָם מִיַּד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא הֲרָגוּם . וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לָעֵדָה וּלְמִזְבַּח ה' עַד הַיּוֹם הַזֶּה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר ."
כריתת ברית מחייבת למרות שנתברר שהברית נכרתה בעורמה, שמירת הברית מחייבת לעבור על הציווי "לא תחיה כל נשמה", ציווי אותו צוו ישראל בטרם נכנסו לכיבוש הארץ .
במקרא מתאר מפגש נוסף בין ישראל לגבעונים והוא בימי דוד (שמואל ב' כא' ) : "וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד שָׁלֹשׁ שָׁנִים שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת פְּנֵי ה' וַיֹּאמֶר ה' אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעֹנִים: וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ לַגִּבְעֹנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם וְהַגִּבְעֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה כִּי אִם מִיֶּתֶר הָאֱמֹרִי וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נִשְׁבְּעוּ לָהֶם וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכֹּתָם בְּקַנֹּאתוֹ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה: וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַגִּבְעֹנִים מָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם וּבַמָּה אֲכַפֵּר וּבָרְכוּ אֶת נַחֲלַת ה' . וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַגִּבְעֹנִים אֵין לָנוּ כֶּסֶף וְזָהָב עִם שָׁאוּל וְעִם בֵּיתוֹ וְאֵין לָנוּ אִישׁ לְהָמִית בְּיִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר מָה אַתֶּם אֹמְרִים אֶעֱשֶׂה לָכֶם . וַיֹּאמְרוּ אֶל הַמֶּלֶךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר כִּלָּנוּ וַאֲשֶׁר דִּמָּה לָנוּ נִשְׁמַדְנוּ מֵהִתְיַצֵּב בְּכָל גְּבֻל יִשְׂרָאֵל . יֻתַּן לָנוּ שִׁבְעָה אֲנָשִׁים מִבָּנָיו וְהוֹקַעֲנוּם לַה' בְּגִבְעַת שָׁאוּל בְּחִיר ה' וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲנִי אֶתֵּן".
מהי משמעות הבצורת ?
על כך כותב התלמוד בסוגיה הדנה במעמד ה'נתינים' – הלא הם הגבעונים (יבמות ע"ח ע"ב): "אמר רב חנא בר אדא: נתינים - דוד גזר עליהם (שלא יכללו בעם ישראל ולא יוכלו להתגייר), שנאמר: (שמואל ב' כ"א) "ויקרא המלך לגבעונים ויאמר אליהם והגבעונים לא מבני ישראל המה " וגו'.
מאי טעמא גזר עלייהו? דכתיב: (שמואל ב' כ"א) "ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה", שנה ראשונה - אמר להם: שמא עובדי עבודת כוכבים יש בכם? דכתיב: (דברים י"א) "ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם... ועצר את השמים ולא יהיה מטר" וגו'! בדקו ולא מצאו; שניה - אמר להם: שמא עוברי עבירה יש בכם? דכתיב: (ירמיהו ג') "וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך " וגו'! בדקו ולא מצאו; שלישית - אמר להם: שמא פוסקי צדקה ברבים יש בכם ואין נותנין? דכתיב: (משלי כ"ה) "נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר!" בדקו ולא מצאו, אמר: אין הדבר תלוי אלא בי, מיד: "ויבקש דוד את פני ה'". מאי היא? אמר ריש לקיש: ששאל באורים ותומים. מאי משמע? א"ר אלעזר: אתיא (באים שני פסוקים ללמד ) "פני", "פני", כתיב הכא: "ויבקש דוד את פני ה'", וכתיב התם: (במדבר כ"ז) "ושאל לו במשפט האורים לפני ה'". (תשובת ה' לדוד שהבצורת באה מהסיבות הבאות) "ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית הגבעונים", "אל שאול" - שלא נספד כהלכה, "ואל בית הדמים" - על אשר המית הגבעונים.
וכי היכן מצינו בשאול שהמית הגבעונים? אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו מספיקין להם מים ומזון, מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן."
התלמוד מבין שהברית בין עם ישראל לגבעונים , ברית בה נגזר על הגבעונים להיות חוטבי עצים ושואבי מים חייב את שאול ולכן שאול בהורגו את כוהני נוב פגע במקור מחייתם של הגבעונים ונחשב הדבר כאילו הרגם !
על פי הכתוב דוד מסכים לדרישת הגבעונים ומוציא להורג את בני שאול ! למרות שבמעשיהו שה עובר דוד על הנאמר בתורה (דברים כד') "לא יומתו אבות על בנים, ובנים לא יומתו על אבות !"
התלמוד מעדן את מעשי דוד באומרו שדוד ניסה לשכנע את הגבעונים להמר את עונש המוות בכסף אך ללא הועיל !
יתרה על כך כותב התלמוד (יבמות עט' ע"א) : "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסיא, שהיו עוברים ושבים אומרים: מה טיבן של אלו (בני שאול התלויים ) ? הללו בני מלכים הם, ומה עשו (מדוע נענשו בתלייה) ? פשטו ידיהם בגרים גרורים (פגעו בגבעונים) , אמרו (עוברים ושבים מאומות העולם ) : אין לך אומה שראויה להידבק בה כזו, ומה בני מלכים כך, בני הדיוטות על אחת כמה וכמה! ומה גרים גרורים כך, ישראל על אחת כמה וכמה! מיד נתווספו על ישראל מאה וחמישים אלף ..."
במעשה דוד היה קידוש שם ה', חובת ישראל על היחס לגר אינה תיאורטית , בני שאול שלמו על כך בחייהם .
דומה שממדרש תלמודי זה ברורה המחויבות של מדינת ישראל לחיילי צד"ל , אין להתעלם מכריתת הברית בינינו לבנם , עלינו לדאוג לכל מחסורם !
