שלמה פוקס
בימים אלו בהם נכתבים מכתבי סרבנים, יש לברר כיצד רואים המקורות את הסרבנות.
במעשה העגל נאמר (שמות ל"ב):
(א) וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ;
(יט) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר; (כ) וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל;
(כו) וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַה' אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי;
(כז) וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ;
(כח) וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ;
(כט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַה' כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה;
כאשר פונה משה לעם, אין הוא נענה אלא משבטו הוא - משבט לוי !!!
ומה עם שאר העם, האם כולם חוטאים? אולי חלקם אינו רוצה להרים יד על אחיהם?
בכיוון אחר בעת היציאה למלחמה נאמר בספר דברים (כ' א' – ט'):
"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל הָעָם; וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם; כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם;
וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ;
וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ;
וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה;
וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ;
וְהָיָה כְּכַלֹּת הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם;"
כתוב זה מאפשר אי יציאה למלחמה בצורה מאורגנת, פטור - סירוב באישור !
כיצד מעז משה לתת פטור לבוני הבתים, נוטעי הכרמים, נושאי נשים ובעיקר ליראים ולרכי הלבב? האם אינו חושש שצבאו יקטן עד כדי היעלמות?
המשנה (סוטה ח', ה' – ז') מבארת את הכתוב:
"(דברים כ') "ויספו השוטרים לדבר אל העם" וגו' רבי עקיבא אומר: הירא ורך הלבב , כמשמעו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה . ר' יוסי הגלילי אומר: "הירא ורך הלבב" זהו המתירא מן העבירות שבידו לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו שיחזור בגללן "והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם", ובעקבו של עם מעמידין זקיפין לפניהם ואחרים מאחוריהם וכשילין של ברזל בידיהן וכל המבקש לחזור הרשות בידו לקפח את שוקיו , שתחלת ניסה נפילה שנאמר : (שמואל א' ד') נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה הייתה בעם ולהלן הוא אומר (שם ל"א) "וינוסו ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים" וגו':
במה דברים אמורים? במלחמת הרשות אבל במלחמת מצווה הכל יוצאין אפילו (יואל ב') "חתן מחדרו וכלה מחופתה". אמר רבי יהודה, במה דברים אמורים? במלחמת מצוה אבל במלחמת חובה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה: "
על פי המשנה זכות הסירוב קיימת עד ליציאה לקרב, במערכה עצמה אין זכות לסרב! כמו כן מסייגת המשנה את זכות הסירוב אך ורק למלחמת רשות, כלומר מלחמה שאינה צורך חיים, בלשוננו – מלחמת הגנה!
התוספתא (סוטה ז', הלכה כב') מרחיבה את דברי המשנה ואומרת :
""ויספו השוטרים וגו' הירא ורך הלבב", שמתירא מן העבירה שבידו שנאמר: "למה אירא בימי רע" דברי ר' יוסי הגלילי. ר' עקיבא אומר: "מי האיש הירא", ודאי מה תלמוד לומר שוב "ורך הלבב", שאפילו גיבור שבגיבורים וחזק שבחזקים והיה רחמן היה חוזר שנאמר: "ולא ימס את לבב אחיו כלבבו". ר' שמעון אומר: כל השומע דברי כהן במערכות המלחמה ואינו חוזר, לסוף שהוא נופל בחרב ומפיל ישראל בחרב ומגלה אתם מארצם ובאין אחרים ויושבין בארצם, שנאמר: "ואיש אחר יקחנה", אחר יכול דודו ובן דודו? נאמר כאן אחר, ונאמר להלן אחר, מה אחר שנאמר להלן נכרי, אף אחר שנאמר כאן, נכרי. שמע שמת אחיו במלחמה עד שלא ניתן במשא חוזר, משניתן במשא אינו חוזר."
לדעת מקור זה הרי שמי שלבו רחמן אינו רשאי לצאת למערכה זאת לדעת ר' עקיבא ואילו ר' שמעון מוסיף ואמר שהמסרב לסרב יגרום לנפילת ישראל בחרב!
רואים אנו ממקורות אלו שיש לקיים טקס ערב היציאה לקרב ולסנן את אלו שייפגעו בעוצמת הצבא, אך ראינו שהמשנה מצמצמת את טקס הסירוב למלחמת רשות ולא למלחמה בה עומדים על נפשנו.
אך נעיין בספר מקבים (א', ג' מו' – נז') ונראה כיצד מקיים יהודה המקבי טקס זה בעת יציאתו לקרב הראשון באמאוס, דומה שקרב זה אינו יכול להיות מוגדר כמלחמת רשות !
"ויאספו ויבואו למצפה מול ירושלים, כי מקום תפילה היה במצפה לפנים בישראל. ויצומו ביום ההוא וילבשו שק ואפר על ראשיהם ויקרעו בגדיהם... ויתקעו בחצוצרות ויקרא בקול גדול. ואחרי כן הקים יהודה ראשי העם שרי אלפים שרי מאות שרי חמישים ושרי עשרות. ויאמר לבוני הבתים ולמארשי נשים ולנוטעי כרמים ולרכי הלבב לשוב כל איש לביתו על פי התורה. ויסע המחנה ויחנו מדרום לאמאוס ".
כוחו של הצבא אינו נמדד במספר חייליו או בכוחו הצבאי אלא בחוסנו הרוחני!
יש להעז ולומר כל הירא...ילך וישוב לביתו ולא ימס...!
כדברי הנביא זכריה (ד', ו') החקוקים על המנורה ברחבת הכנסת בירושלים!
" וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר זֶה דְּבַר ה' אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאוֹת; "
