יהושע אנגלמן
השבת שלפני פסח נקראת "שבת הגדול".
טעמים שונים נמסרו לעניין: היות וה"גדול" דורש לפני הקהל ואחרים. סיבה מרכזית היא היות ההפטרה בשבת העוסקת באליהו "ויום ה' הגדול והנורא." (מלאכי ג)
כמה טבעי שדמות מרכזית תועבר מההצגה.
אולי נוכחותו הממשית- לאחר שנכתב ונאמר עליו כל כך הרבה – איננה אפשרית. דמות שהינה 'גדולה מהחיים' לא יכולה להופיע בחיים שהיא עצמה הרחיבה והגדילה. על כן, למרות המצאותו בתודעתנו בליל הסדר, אין אליהו הנביא מוזכר כלל בהגדה של פסח. משאירים לו כוס, פותחים לו את הדלת, ממתינים.
אליהו מגיע אל שולחן הסדר שלנו מתוך ההפטרה (פרק מהנביאים שנקרא לאחר קריאת התורה בשבתות ומועדים)- ההפטרה של שבת הגדול. הוא מגיע אלינו כמבשר, מתוך השבת שמבשרת על בואו של פסח, הוא בא כמודיע: הנה זה בא, עוד לא בא, אבל: יבוא.
בהפטרה, בסוף ספר מלאכי- אחרון ספרי הנביאים, מבטיח ה': "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא"- הוא בא לפני להכין. ואיך? " והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם". גישור הפערים, קשב בין דורי משמעותו יצירת שפה חדשה, שפה שיכולה להיות משותפת לא רק לעמים שונים, אלא אף לדורות שונים, אפשרות דו-שיח וקירוב בין אבות לבנים ובנים לאבות.
אנחנו יושבים בליל סדר ומספרים סיפור שסופר זה אלפי שנים, שסופר בזמן התנ"ך ועל ידי ר' עקיבא וחבריו והועבר אלינו ע"י אבותינו. האם זה אותו הסיפור? האם דומה? יושבים כמה דורות ליד השולחן- היש לנו אפשרות לשוחח שיחה כנה ואותנטית גם עם אבות וסבים וגם עם ילדים שלנו, ובעת ובעונה אחת? שולחן סדר יכול להמחיש הקושי שבזה, וטבעי שתהיה כמיהה ל'פה-שח' (עיין מאמרו של ברוך ברנר על פסח) חפשי, לגאולת הדיבור אותו מזכיר הזהר כענין הפנימי של גאולת מצרים, לשפה על-דורית ועל-זמנית, משוחררת וחופשיה מכבלי מקום וזמן.
אליהו- שעולה השמימה וממשיך לפי המסורת לחיות בכל דור-הוא התגלמות יכולת זו של דיבור בשפת הלב ויצירת תקשורת אפילו בין אבות לבנים, שבלעדיה כל "גאולה" עתידית תהיה חסרה כל כך.
מסופר שכאשר למד הרב קוק בצעירותו עם אחד מגדולי המקובלים בדורו, התפעל הלה כל כך ששאל "בחור צעיר- ההיה לך כבר גילוי אליהו?!?" ענה הרב קוק: "כתוב בספרים שיש גם גילוי אליהו ללב..." נוכחות בשולחן הסדר של אנשים רבים, חלקם זרים לנו בצורות שונות, אפילו (או דוקא) בהיותם ממשפחתנו- מגדילה את האתגר ואת הכמיהה בלילה שבו מספרים על הגאולה של העבר, גאולה ממצבים חיצוניים ומשעבוד פנימי, לגאולה שלנו. גאולה שתהיה בנויה על יכולת של סיפור והקשבה ואינטימיות. על כן, בליל סדר אנו משאירים מקום, מקום ללא ידוע. אליהו- לפי מקורות שונים- בא בהיסח הדעת, במפתיע. אליהו הוא התגלמות הלא צפוי. אחרי כל ההכנות לפסח ולסדר, מעשיות ונפשיות, אנחנו מקווים לחיפזון, להפתעה. כן יהי רצון.
