גילה וכמן
ראש השנה לאילנות נזכר לראשונה במשנה, בתחילתה של מסכת ראש השנה:
"ארבעה ראשי שנים הם: באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים
באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה, רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי
באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות
באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים בחמשה עשר בו"
(ראש השנה פרק א משנה א)
כל אחד מארבעה תאריכים אלה (ונתעלם לצורך העניין מהמחלוקות בדבר המועד המדויק) קובע מעגל נפרד בתוך מחזוריות הזמן הכללית, ויוצר מערכת נפרדת של מניין שנים. רק אחד מהם - א' בתשרי - נקבע בלוח השנה העברי כ"ראש השנה", אולם לצדו זכה גם ט"ו בשבט להימנות עם מועדי ישראל ואף נוצרו סביבו טקסים שונים, כגון מנהג הנטיעות וסדר ט"ו בשבט. לא תמיד היה הדבר כך: את צביונו של ראש השנה לאילנות כפי שהוא מוכר לנו היום העניקו לו כנראה מקובלי צפת במאות ה-16 וה-17, ואת מנהג הנטיעות תרמה התנועה הציונית בסוף המאה ה-19.
הגדרתו של ט"ו בשבט כ'ראש השנה לאילנות' עשויה לקשר אותו עם מושגים כגון: יום הדין, חשבון נפש, תשובה. האם יש טעם להעתקת מושגים אלה מן האדם אל הצומח? ובכן, מסתבר שיש. במדרש קהלת רבה, על הפסוק "אֶת כָּל זֶה רָאִיתִי וְנָתוֹן אֶת לִבִּי לְכָל מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ" (קהלת ח, ט) נאמר:
"עת אשר שלט האדם באדם לרע לו" - עת היא לרע לו לשולט, ועת היא לרע לו לנשלט... אמר רבי חמא בר גוריון: אפילו אילני סרק עתידין ליתן דין וחשבון, ורבנן מייתין לה מן הדא [=וחכמים לומדים זאת מפסוק זה]: "כי האדם עץ השדה" (דברים כ') מה האדם עתיד ליתן דין וחשבון, אף אילני סרק עתידין ליתן דין וחשבון.
על פי מדרש זה, כשם שמעשיו של האדם נבחנים והוא עתיד לתת עליהם את הדין, כך נבחנים גם מעשיו (ואולי אי-עשייתו) של האילן. אילנות הסרק נתפשים כמי שיכולים היו להוציא פירות ו'בחרו' בחיים של חוסר-מעש.
ביקורת על אילנות הסרק, מצויה גם במדרש בראשית רבה, פרשה טז:
אמרו לאילני מאכל: למה אין קולכם הולך? אמרו להם אין אנו צריכין, פירותינו מעידין עלינו.
אמרו לאילני סרק: למה קולכם הולך? אמרו להם הלוואי נשמיע קולינו ונראה.
אמר רב הונא: לא משם הטעם הזה, אלא אילני מאכל על ידי שהן כבידים בפירותיהם לפיכך אין קולן הולך, אבל אילני סרק על ידי שהן קלין בפירותיהם לפיכך קולן הולך.
ואולי לא רק באילנות מדובר כאן? השפה העברית (ולא רק היא) נדרשת לעתים קרובות לדימויים מעולם הצומח כדי לתאר את האדם. אנו אומרים על פלוני שהוא "איש אשכולות", שהוא עוסק ב"פעילות ענפה" ושמאמציו "נשאו פרי". לחילופין, אדם יכול גם לעסוק בפעילות-סרק, כזו שאולי קולה הולך למרחוק אך אין היא נושאת פירות של ממש.
ראש השנה לאילנות יכול אפוא לשמש הזדמנות נוספת עבור האדם לבחון את מעשיו ולשאול את עצמו: איזה מין עץ אני? אילו פירות אני מצמיח?
