שלמה פוקס
למה אין אומרים הלל בראש חודש תשרי הלא הוא ראש השנה ?
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ": (ויקרא פרק כג', כד' )
"וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם: ובהמשך נאמר: "וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם: מִלְּבַד עֹלַת הַחֹדֶשׁ וּמִנְחָתָהּ וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם כְּמִשְׁפָּטָם לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַה':" (במדבר פרק כט', א', ה' - ו')
מנהג כל הזרמים שאין מהללים את הבורא באמירת ההלל של ראש חודש בראש השנה, מדוע, הרי אמירת מזמורי תהילים אלו מביאים לידי רוממות רוח ?
ראש חודש מציין את הקשר בין האל ועם ישראל כפי שנאמר ביציאת מצרים "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה". (שמות פרק יב', ב') אם כן, מדוע אין אנו מדגישים את הקשר בינינו לבין הבורא ?
ראש השנה הורחב בתקופת התלמוד מיום אחד ליומיים, זאת בשל העובדה שברגע ההכרזה על קידוש החודש החג מתחיל, על מנת למנוע אי הבנה קבעו לדורות שהחג יהיה בן יומיים.
הבבלי במגילה (לא' ע"א) בבארו את דברי המשנה, מה קוראים בתורה בכול חג וחג אומר:
"בראש השנה (במדבר כט') "בחדש השביעי", ומפטירין (ירמיהו לא') "הבן יקיר לי אפרים", ויש אומרים (בראשית כא') "וה' פקד את שרה", ומפטירין (שמואל א' ב') בחנה.
והאידנא דאיכא תרי יומי, (ועכשיו שישנם שני ימי חג – מה קוראים ?)
יומא קמא - כיש אומרים, למחר (בראשית כב') "והאלהים נסה את אברהם", ומפטירין "הבן יקיר"."
הגמרא מניחה שר"ה הוא בן יום אחד ועל זה שואלים 'הרי כיום חוגגים יומיים ואם כן מה קוראים בתורה ביום השני?
המשנה בעירובין (לט' ע"א) מתלבטת כיצד יש לנהוג בראש השנה באם לא ידוע האם מציינים יום או יומיים.
"רבי יהודה אומר: ראש השנה, שהיה ירא שמא תתעבר ...ולא הודו לו חכמים.
...רבי דוסא בן הרכינס אומר: העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה אומר: החליצנו ה' אלהינו את יום ראש החדש הזה אם היום אם למחר, ולמחר הוא אומר: אם היום אם אמש, ולא הודו לו חכמים.
על כך שואלת הגמ' (מ' ע"א): "רבי דוסא אומר העובר לפני התיבה כו'. אמר רבה: כי הוינן בי רב הונא, איבעיא לן: מהו להזכיר של ראש חדש בראש השנה?
כיון דחלוקין במוספין (מסביר רש"י: הרי מקריבים מוספי ראש חדש ומוספי ראש השנה, כדכתיב (במדבר כט) "מלבד עולת החדש". – כלומר: הקורבנות אינם זהים, לכן) אמרינן (יש לומר גם ר"ה וגם ר"ח, גם בתפלה, 'את יום ראש החדש הזה ואת יום הזכרון הזה'.) או דילמא: זכרון אחד (הרי לשני ימים אלו קוראים 'זיכרון' ולכן אין צורך לחזור ולומר גם זיכרון ר"ה וגם זיכרון ר"ח). עולה לכאן ולכאן?
בעלי התוספות אומרים: "זכרון אחד עולה (אין צורך לומר פעמיים 'זיכרון') - דבראש השנה כתיב "זכרון תרועה" ובראש חדש כתיב בפרשת בהעלותך גבי חצוצרות "והיו לכם לזכרון".
פירש רשב"ם דאין צריך להזכיר מקראות של מוסף לא דיום טוב ולא דראש חודש כדאמר רב חיננא א"ר בשילהי ר"ה (ד' לה.) כיון שאמר "ובתורתך כתוב לאמר", שוב אינו צריך גבי מלכיות זכרונות ושופרות, ואם התחיל צריך לסיים והא דתנן הפוחת לא יפחות משלש היינו בהתחיל והוא הדין נמי במקראות דקרבנות ואם בא להזכיר מזכיר אף של ר"ח
ור"ת (רבינו תם) מפרש דההיא דרב חיננא דווקא במלכיות זכרונות ושופרות אבל דמוסף (ר"ה) צריך להזכיר לעולם אבל דראש חודש אין צריך כלל להזכיר דנפטר (יצא ידי חובה) במה שאמר "מלבד עולת החדש ומנחתה" והגיה במחזורו 'ושני שעירים לכפר ושני תמידים כהלכתם'
ולר' יצחק אין נראה לחלק בין מלכיות זכרונות ושופרות למקראות דמוסף
ויש גאונים קדמונים שאין מניחין לומר 'ובראשי חדשיכם' דלא ליתי לזלזולי במועדות ויו"ט ראשון של ר"ה דיאמרו יום שני עיקר כמו בראשי חדשים של כל השנה ואתי לממני מועדות מיום שני . (כלומר – החשש הוא שמא יזלזלו במהות ראש השנה)
ואין נראה לר"י דבכולהו שמעתא ליכא דחש להאי זלזולא.
ובערוך בערך 'חדש' איזה הוא חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה, פירש שאין אומר 'ובראשי חדשיכם' לא בתפלה ולא בזולתה.
בתוספות (ביצה טז' ע"א) מובאת מחלוקת – האם בראש השנה הקריבו שעיר חטאת של ראש חודש, וכך נאמר: "איזהו חג שהחדש מתכסה בו וכו' - פרש"י שהלבנה אינה נראית וקשה לפי' זה דהוה ליה למימר שהלבנה מתכסה
לכך פר"ת [שר"ח] מזדמן בו כלומר שרגיל לבא בו וכסא לשון זמן כמו ליום הכסא יבא ביתו (משלי ז)
ורבינו משולם פירש מתכסה שלא היה שעיר של ר"ח קרב בו
והקשה רבינו תם דבתוספתא קאמר דקחשיב (ל"ו) שעירים בשנה וקא חשיב י"ב שעירים דראשי חדשים ולא מצינו י"ב אם לא היה שעיר דר"ח דר"ה
והשיב לו רבינו משולם דלא עלה על לבו לומר כן אלא היתה דעתו דלא מפרש קרא בהדיא של ראש חדש דראש השנה דכתיב בפינחס "מלבד עולת החדש", וחטאת לא הזכיר
וי"מ (ויש מפרשים) 'מתכסה' שאין מזכירין אותו במוסף דראש השנה
ור"ת היה אומר אדרבה הואיל והיה קרב מזכירין אותו במוסף דראש השנה
ותקן ר"ת לומר במוסף 'מלבד עולת החדש' וגו' וכן תקן לומר 'שני שעירים כהלכתן' וגו' שעיר אחד של ראש חדש ושעיר אחד של ר"ה.
בעלי התוספות מתלבטים האם בראש השנה יש להזכיר את עובדת היות יום זה ראש חודש, האם במקדש הקריבו בר"ה גם את קורבן השעיר של ר"ח.
מה המיוחד בשעיר ראש חודש שכל כך מתלבטים בעלי התוספות האם הוקרב בראש השנה או לא? מה לנו ולקורבנות, הרי אנו מחפשים תחליפים ? מה מייצג קורבן שעיר, שעיר ראש חודש, האם יש לנו תחליף לסיפור התרבותי הגלום בשעיר ?
הבבלי (חולין ס' ע"ב, בתרגום) אומר: "רבי שמעון בן פזי רמי (משליך-מקשה), כתוב אחד אומר: (בראשית א') "ויעש אלוהים את שני המאורות הגדולים" ומיד אחר כך כתוב: "את המאור הגדול ואת המאור הקטן", סתירה!
אמרה ירח לפני הקב"ה: רבש"ע, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?
אמר לה: לכי ומעטי את עצמך!
אמרה לפניו: רבש"ע, הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון, אמעיט את עצמי?
אמר לה: לכי ומשול ביום ובלילה,
אמרה הלבנה לאלוהים: מה משמעות אמירתך הרי אין בי כל תוספת ליום, לאור השמש שהרי "מנורה ביום במה עוזרת/מהנה"?
אמר הקב"ה ללבנה: לכי ובך ימנו בני ישראל את הלוח העברי !
אמרה הלבנה לקב"ה: הרי ללא היום-השמש, אי אפשר לקבוע את הלוח, שהרי הלוח העברי במהותו הוא שילוב של השמש והירח ! שהרי כתוב: (בראשית א') "והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים"
אמר הקב"ה ללבנה: יקראו/יכנו בשמך "הקטן", כתוספת לשמות הצדיקים: (עמוס ז') "יעקב הקטן" "שמואל הקטן" (שמואל א' י"ז) "דוד... הקטן", כך שאין כינויי זה פגיעה.
ראה הקב"ה שאין הוא מיישב את דעתה של הלבנה, אמר הקב"ה: הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח!
וזה מה שאמר ר' שמעון בן לקיש: מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו: (במדבר כח', טו') "לה'", בכל קורבנות השעיר נאמר, רק להביא קורבן שעיר עיזים לחטאת ואילו בקרבן שעיר של ראש חודש נאמר: "וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לַה' עַל עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ".
אמר הקב"ה: שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח.
התלמוד מביא עימות חריף בין הלבנה לאל והלבנה מטיחה את טענתה ולפי התלמוד היא, הלבנה יוצאת וידה על העליונה.
אכן, ה' מבקש שישראל יביאו כפרה לכפר על מעשיו!
האם קיים חשש מלהזכיר ביום זה את טעותו של האל ולכן יש להימנע מלהזכיר את ראש חודש ? קורבן ראש חודש אוצר בחובו מסר חשוב, טעות קיימת ועלינו ללמוד להודות ולתקן, הקב"ה טעה בתגובתו ללבנה ומבקש מעמו לתקן עבורו.
נוסיף ונראה ששעיר ראש חודש ובוודאי שעיר ראש חודש תשרי מצטרף לקורבן יום כיפור בו מובאים שני שעירים לקורבן. השעיר מהווה סמל !
מהו המטען אותו נושא השעיר למדבר, לעזאזל או לעזוז-אל ?
בויקרא טז' מתוארת עבודת הכהן הגדול ביוכ"פ "(וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד לְעֹלָה: וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ: וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי ה' פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל: וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַה' וְעָשָׂהוּ חַטָּאת. וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה:"
הבבלי יומא (סז' ע"ב) מסביר מהו הקורבן 'לעזאזל ?
תנו רבנן: עזאזל - שיהא עז וקשה, יכול בישוב - תלמוד לומר במדבר, ומנין שבצוק - תלמוד לומר גזרה. תניא אידך: עזאזל - קשה שבהרים, וכן הוא אומר (יחזקאל יז') "ואת אילי הארץ לקח".
תנא דבי רבי ישמעאל: עזאזל - שמכפר על מעשה עוזא ועזאל.
מהו אותו מעשה עוזא ועזאל ?
בספר חנוך א', פרקים ו'-י' נאמר: "ויהי כי רבו בני אדם בימים ההם ובנות יפות ונאות ילדו להם. ויראו אותן המלאכים בני השמים ויחמדו אותן וידבר איש אל רעהו לכה ונבחרה לנו נשים מבנות האדם ונולידה לנו בנים. ויאמר אליהם שמחזי והוא נשיאם יראתי פן תמאנו לעשות את הדבר הזה והייתי אני לבדי נושא העון הגדול. ויענהו כולם ויאמרו השבע נשבע כולנו והתקשרנו בחרם כולנו בינותינו לבלתי סור מן העצה הזאת ובה נעשה את המעשה הזה. אז נשבעו כולם יחד ויתקשרו ביניהם בחרם. ויהיו כולם מאתים מלאך וירדו בימי ירד על ראש הר חרמון ויקראו להר חרמון כי בו נשבעו והחרימו ביניהם.... ועזזאל למד את בני האדם לעשות חרבות ומאכלות ומגנים ושריונות ויודיעם את מחצבות האדמה ומלאכת מחשבתן וצמידים ועדיים ומעשה הפוך וליפות את גבות העינים וכל האבנים היקרות וכל צבעי רקמתים. ותהי רשעה רבה ויעשו זמה ויתעו וישחתו בכל דרכיהם. שמחזי למד כשפים וכרות שרשים, ארמרוס התר כשפים ברקיאל חזות בכוכבים כוכביאל מערכת הכוכבים ותמיאל ראות בכוכבים וסהריאל תקופת הירח. ויהי כאשר גועו בני האדם ויזעקו ותעל שועתם השמימה. ואז השקיפו מיכאל ואוריאל ורפאל וגבריאל משמים ויראו את הדם הרב אשר נשפך על הארץ וכל החמס הנעשה על הארץ. וידברו זה אל זה, הארץ נעדרת יושביה צועקים וקול צעקתם עד שער השמים. ועתה אליכם קדושי השמים נפשות האנשים מתחננות לאמר הגישו משפטנו לפני עליון. ויאמרו אל רבון העולמים אדון האדונים אלהי האלהים מלך המלכים כסא כבודך בכל דורות העולמים ושמך קדוש ומהלל ומבורך בכל העולם.
אתה עשית כל ולך כח על כל והכל גלוי ופתוח לעיניך וכל תראה ואין דבר יכול להסתר ממך. אתה ראית את אשר עשה עזזאל אשר למד את כל החמס על הארץ ויגל מסתרי עולם אשר נעשו בשמים ואשר לדעת שאפו בני אדם. ...ועוד אמר ה' אל רפאל: אסור את עזזאל ידיו ורגליו והשלכתו אל החושך ועשית פתח אל המדבר אשר בדודאל והשלכתו שמה. שמת עליו סלעים קשים וחדים וכיסיתו בחושך וישב שם עד עולם וכיסית את פניו לבל יראה אור. וביום הדין הגדול ישלך אל תוך האש. ורפאת את הארץ אשר השחיתו המלאכים ובשרת רפואת הארץ כי ירפא לארץ ולא יכחדו כל בני האדם מפני כל הרזים אשר גילו העירים. ותשחת כל הארץ בלמד מעשי עזזאל וכתבת עליו את כל החטא."
דברי ספר חנוך משלימים את האמור בתורה - (בראשית ו', א' – ד')
"וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם: וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ: וַיֹּאמֶר ה' לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה: הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם:
נראה כיצד השעיר נושא בחובו מספר אירועים בתולדות העם.
במדרש בראשית רבה (תיאודור-אלבק סה') נאמר שרבקה מצווה את יעקב בנה לקחת שני גדיי עזים על מנת להכין לבעלה יצחק מעין ציד. "וקח לי משם שני גדיי עזים טובים", אמר ר' חלבו אם מצאת הרי מוטב, אם לאו הבא לי מפראפרנון שלי. דאמר ר' חלבו שכך הכתיב לה שהוא מעלה לה שני גדיים בכל יום,
ר' ברכיה בשם ר' חלבו טובים לך וטובים לבניך, טובים לך שעל ידן את נוטל את הברכות, וטובים לבניך שעל ידן הוא מתכפר להן ביום הכיפורים דכתי' כי ביום הזה יכפר עליכם (ויקרא טז ל).
על פי מדרש זה השעירים המועלים כקרבן ביום כיפור כוחם מאותו אירוע בחיי יעקב.
בחנוכת המשכן נאמר לאהרון, "קח לך עגל בן בקר לחטאת... ואל בני ישראל תדבר לאמר, קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש בני שנה תמימים לעולה". (ויקרא ט', ב' - ג')
על כך מוסיף המדרש ילקוט שמעוני (שמיני תקכא'):
"ויאמר אל אהרן קח לך עגל", מלמד שאמר לו משה לאהרן אהרן אחי אע"פ שנתרצה המקום לכפר על עונותיך צריך אתה ליתן לתוך פיו של שטן שלח דורון לפניך עד שלא תכנס למקדש שמא ישכחך בבואך למקדש,
ושמא תאמר אין צריך כפרה אלא אני והלא אף ישראל צריכין כפרה שנאמר: "ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת", וכי מה ראו ישראל להביא יותר מאהרן אלא אמר להם אתם יש בידכם בתחלה ויש בידכם בסוף, יש בידכם בתחלה וישחטו שעיר עזים ויש בידכם בסוף עשו להם עגל מסכה, יבא שעיר ויכפר על מעשה שעיר יבא עגל ויכפר על מעשה העגל
מדרש זה מציין שיבוא שעיר ויכפר על מעשה שעיר, למה כוונת המדרש?
בספר היובלים (לד', יב'-יט') נאמר: "ובני יעקב שחטו שעיר עזים ויטבלו את כותנת יוסף בדמו וישלחו אל יעקב אביהם ויהי בעשירי לחודש השביעי. ויתאבל כל היום ההוא...על כן הוקם על בני ישראל לענות נפשם בעשרה לחודש השביעי בבוא היום אשר בו יבכו את יוסף אצל יעקב אביו לכפר בו עליו בשעיר עזים בעשרה לחודש השביעי פעם בשנה בעבור חטאותיהם כי העציבו את רחמי אביהם בעבור יוסף בנו. ויושם היום ההוא להתעצב בו בעבור חטאותיהם ובעבור כל פשעם ובעבור כל שגגותיהם לטהר נפשם ביום ההוא פעם בשנה."
בעל ספר היובלים מוצא בקרבן השעיר דרך לבטא את חטא אחי יוסף שהשתמשו הגדי עזים לפגוע באב יעקב ולכן הכפרה תהא באמצעות שעיר עזים.
מעניין לציין שלדעת בעל ספר היובלים גדי העזים הוא הקרבן שמקריב נח בצאתו מהתיבה.
כך כותב בעל ספר היובלים: (פ"ו, א'-ב') "באחד לחודש השלישי יצא מן התבה ויבן מזבח על ההר ההוא. וירא על הארץ ויקח גדי עזים ויכפר בדמו על כל חטאות הארץ כי נמחה כל אשר בה לבד מאשר היו עם נח בתיבה."
קטע זה בספר היובלים נאמר מיד לאחר שכתוב: (פ"ה, ה')" ונח לבדו מצא חן בעיני ה'. ועל מלאכיו אשר שלח לארץ קצף מאוד להסירם מכל ממשלתם ויצונו לאסרם במעמקי האדמה והנם אסורים בהם לבדם. ועל בניהם יצא הדבר מאת פניו לדקרם בחרב ולגרשם מתחת השמים. ... ואבותיהם יעידו ואחר נאסרו במעמקי הארץ עד יום הדין הגדול עד היות המשפט לעולם על כל אשר השחיתו דרכם ועצתם לפני ה'"
מיד בסיום הקטע נאמר (פסוק יז'-יח'): "ועל בני ישראל נכתב וקים אם ישובו אליו בצדק יעזוב כל חטאתם ונשא לכל עוונם. קוים ונכתב כי ירחם על כל השבים מכל מגוריהם פעם בכל שנה."
נראה שבחיבור זה מצרפים את העונש של המלאכים להיות אסורים במעמקי האדמה (כפי שראינו לעיל בספר חנוך) ומלאך זה הינו עזזאל ואותו מרצים בקרבן השעיר. על ישראל נאמר שישנו יום אחד בשנה שבו האל ירחם על השבים באמת, הלוא הוא יום הכיפורים.
ראינו עד כה שהשעיר מכפר על מעשה עוזא ועזאל, הם המלאכים שהעבירו ידע לאדם אך גרמו להשחתתו ובעיקר לפגיעה בין בני האדם עד שהרגו איש את רעהו.
השעיר מסמל את אותו גדי עזים שהקריב יעקב כאשר גנב את ברכת אחיו.
השעיר מסמל את גדי העזים בעזרתו פגעו אחי יוסף ביעקב אביהם.
לסיכום, השעיר מסמל את הפגיעה בין אדם לחברו כאשר הביטוי הקשה ביותר היא הפגיעה בין אחים בתוך המשפחה. הבאת השעיר לקרבן באה על מנת להביא למודעות האדם בדבר אותם יצרים/כוחות המביאים ליחסים רעועים בין אדם לחברו.
הדרך המקראית לכפר על מעשים אלו היא בדרך הקורבן, אין הכוונה להשתחרר מאחריות על המעשים אלא להיפך להעלות למודעות
אחד הדברים המעניינים במבט על הקורבן,הוא כי אין מדובר במעשה פשוט הרי על מביא הקורבן לצאת לרכוש את בעל החי שעולה לקרבן להגיע עמו/ה לבית המקדש למצוא את הכהן התורן שיבצע עבורו את מלאכת הקורבן, עליו ליצור מעין חוזה עם הכהן על מנת לוודא שאכן הקורבן יעלה לרצון, שלא יתערב קרבנו בקורבנות אחרים ושלכהן לא תהיינה מחשבות זרות
ממתין בעל הקורבן לתשובת הכהן, העלה קרבנו לרצון?
החוטא מחכה או חש בעצמו שקרבנו עלה לרצון בעיני ה'. מדובר בתהליך ארוך האמור להביא למודעות האדם את השאלה, מה מנחה את חיי ?
ר' דוד צבי הופמן בפירושו לספר ויקרא (אחרי מות טז', ז'-ח') כותב: אם נתבונן יפה בפסוקי המקרא ובדבר חכמינו נוכל להגיע לידי מסקנה, המתאימה לכל הביאורים שבתלמוד וגם הולמת עלפי רוב את דברי המקרא.
עזאזל כמו עזלזל, צורה מורחבת מן השורש "עזל" = מרחיק, מבדיל, הוראתו הרחקה גמורה, השמדה, אבדן מוחלט, ובא כאן הצורת הגשמה, דוגמת שאול ואבדון, והוא הניגוד הגמור לה' החי וקיים לנצח.
מושב העזאזל במדבר, ובידיו נופלים כל העבריינים, ואילו אלה שמוסרים את נפשם לה' ודבקים בו, חיים לעולם (דברים ד', ד'). כל עדת בני ישראל יקדישו עצמם בראשונה לה' ואז ימסור השעיר האחר את כל העבירות לאבדון.
בעצם היה העונש צריך לבוא על החוטאים בישראל, אך ה' מקבל ברחמיו את תשובת העבריינים ומוסר לכליה את החטאים במקום החוטאים.
השעיר הוא סמל האדם החוטא (כאשר גם השדים נקראים שעירים). אך בדרך התשובה יכול האדם להתקרב אל ה'. לפיכך, לאחר שיכופרו הפשעים שפשעו בני ישראל למקדש והעם נכנס אל המקדש המטוהר והמכופר (פסוק כ'), שם הכהן את ידו על ראש השעיר החי, ומעביר על ידי וידוי את כל החטאים עליו, וכך מסמל השעיר כנושא כל העוונות, אח"כ הוא נמסר להשמדה.
יש לפי זה דמיון בין שני השעירים ובין שתי הציפורים של המצורע.
ואם חכמינו אומרים שעזאזל זה הר, שמעליו דוחפים את השעיר אל התהום,
ופעם הם אומרים שעזאזל הוא כינוי לעבירות המתכפרות על ידי השעיר, ופעם אחרת הם אומרים שהוא מלאך החבלה, שלו נותנים שוחד כדי שלא יקום כקטיגור, הכל חוזר לאותו רעיון, שהחטא צריך להישמד מתוך עם ישראל.
אפשר לכנות את מקום ההשמדה עזאזל, וגם החטא עצמו יכול להיקרא בשם עזאזל, ולבסוף אפשר לסמל את מעשה ההשמדה בדרך הגשמה כשד, שקם כקטיגור, ודורש להקריב לו את הפושעים, אבל כשהעם עושה תשובה שלימה הוא מסתפק בשעיר נושא החטאים וסופו משבח את ישראל במקום להאשימו."
פירוש זה מנסה לעשות הרמוניה בין כל הפירושים, אנו נטען שבבחירת ה"שעיר" קיים הרצון לחבר עד כמה שאפשר בין הסמלים למעשים מסוימים המציינים את מהות החטא, בעיקר סוגיות העוסקות בהתנהגות בין אדם לחברו.
מעניין לציין שהמילה טרגדיה מקורה TRAGOS הוא תיש, סמל הפריון הקשור לפולחן דיוניסוס, השעירים הם שדים. (עיין 'מוצא המילים' לאברהם שטאל 1999 או 'מילים מספרות', נתן מספרות מגנס תשנ"ח)
חז"ל בבואם לאחר החורבן למצוא תחליף למעשה הקרבנות חפשו דרך לתרגם את האמור בפרשת אחרי מות והנהיגו את קריאת מעשה השעיר בבוקרו של יום כיפור אך על מנת להשלים צירפו את פרק נח' מישעיה ובו קריאת הנביא לתרגום הצום ועינוי הנפש להתנהגות מוסרית שבין איש לרעהו. "קְרָא בְגָרוֹן אַל תַּחְשֹׂךְ כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם וּלְבֵית יַעֲקֹב חַטֹּאתָם: וְאוֹתִי יוֹם יוֹם יִדְרֹשׁוּן וְדַעַת דְּרָכַי יֶחְפָּצוּן כְּגוֹי אֲשֶׁר צְדָקָה עָשָׂה וּמִשְׁפַּט אֱלֹהָיו לֹא עָזָב יִשְׁאָלוּנִי מִשְׁפְּטֵי צֶדֶק קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצוּן: לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם תִּמְצְאוּ חֵפֶץ וְכָל עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂוּ: הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע לֹא תָצוּמוּ כַיּוֹם לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם: הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַה': הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ: הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם: אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ:"
בראש השנה וביום כיפור פונים אנו בתפילה לכול באי עולם, ואומרים : "וְיֵדַע כָּל פָּעוּל, כִּי אַתָּה פְּעַלְתּוֹ, וְיָבִין כָּל יְצוּר, כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ, וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ. ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה:" או, "וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל הַבְּרוּאִים. וְיֵעָשׂוּ כֻּלָם אֲגֻדָּה אֶחָת לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שלם" (מתפילות ר"ה ויו"כ)
נוסח התפילה מצביע על הצורך האוניברסאלי בתיקון כל באי העולם כולו. דומה שניתן לומר שזו יכולה להיות הסיבה מדוע אין אומרים הלל, מדוע מזכירים בקושי במשפט, את העובדה שבראש השנה מציינים גם את העובדה שחל ראש חודש. ראש חודש, מולד הלבנה – מסמל את עם ישראל ואת הקשר הלאומי עם הבורא, בימים אלו עלינו להצניע את הקשר האישי, הלאומי ונדגיש את הפניה לכלל יושבי תבל.
דילמת הקרבת קורבן השעיר בראש השנה והקרבת שני השעירים ביום כיפור אמורים להפנות את תשומת לבנו להתנהגות בין אדם לחברו, להכיר ולהבין את טעויותינו ובעיקר להסיק מסקנות תיקון. השעיר מלמד כיצד האל בכבודו ובעצמו הכיר בטעותו וכך גם עלינו לעשות. שעירי יום כיפור פוקחים את עיננו לאירועים מהעבר הרחוק, מצביעים על התנהגות הדורשת שיפור בין איש לאחיו בתוך המשפחה, עלינו לתקן פנימה ולא להשליך ולומר הבעיה היא באויב/ים החיצוני/ם. ויפה שעה אחת קודם.
שנה טובה
נחתום בדברי המשנה (סנהדרין ד', ה')
"לפיכך נברא אדם יחידי,
ללמדך שכל המאבד נפש אחד מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא
וכל המקיים נפש אחת מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא
ומפני שלום הבריות שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך
ושלא יהו מינין אומרים הרבה רשויות בשמים ולהגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו
לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם..."
עלינו לברר מה נוכל לעשות ? ולהתחיל בעשייה !
