משה מאיר
נקודת התייחסות
לאו שטראוס היה פילוסוף יהודי אמריקאי, שהרבה לעסוק בפילוסופיה מדינית. כמה מהתובנות שלו יכולות להוות נקודת התייחסות למחשבות שלנו על מטרות 'קולות' ועל מהות המפעל.
בהרצאה שנשא באונברסיטה העברית בעת ביקורו בארץ [תשט"ו] אמר בין השאר:
כל פעולה מדינית מכוונת אם לשמירה על הקיים ואם לשינוי. כשאנו מתכוונים לשמור על הקיים, רצוננו למנוע שינוי לרעה; כשאנו מתכוונים לשינוי – רצוננו להביא למשהו טוב יותר. כל פעולה מדינית מודרכת, איפוא, על ידי מחשבה כלשהי אודות הטוב יותר והרע יותר. ואולם המחשבה על הטוב יותר והרע יותר כרוכה בה מחשבה על הטוב. תודעת הטוב המדריכה את כל פעולותינו יש לה אופי של סברה: אין מטילים בה ספק, כל עוד אין מהרהרים אחריה. אך עצם העובדה שאנו יכולים להטיל בה ספק מוליכה אותנו לקראת מחשבה כזאת על הטוב שאיננה עוד נתונה לספק, לקראת מחשבה שאיננה עוד סברה אלא ידיעה ממש.
אם נתרגם את הטיעון לענייננו - הקמת ארגון כ'קולות' מכוונת גם לשמירה על הקיים – התרבות היהודית בת אלפי השנים, וגם לשינוי – החייאת הרוח היהודית בחברה בת זמננו והחייאת הרוח היהודית מתוך המפגש בין הלומדים ובין המקורות. מחשבה זאת מודרכת על ידי תפיסה כי רוח יהודית המעוגנת במקורות טובה יותר מכזאת שאיננה מכירה אותם ולא נבנית ביחס אליהם. בעומקה של תפיסה זו מצויה המחשבה כי רוח קהילתית חברתית ראויה היא זו הרקומה במקורותיה הקדומים. בדרכו של עולם הסברה הזו המדריכה את כל פעולותנו אינה מוטלת בספק בקרב העושים במלאכה – מלמדים ולומדים. אנחנו מדברים על צדקה ועל אונאת דברים, ולא חושפים את השאלה המכוננת – האם בכלל יש ערך ללימוד המקורות לשם מטרתנו. אך העובדה כי שאפשר להטיל ספק סהנחת היסוד של המפעל היא הרת משמעות. אי אפשר להטיל ספק אלא כאשר משווים את הערך המסופק לאיזה דימוי של וודאות. הספק הוא מצב יחסי. ביחס לוודאויות מסוימות, הדבר הזה והזה אינו וודאי. היסוד הרופף של המפעל – רופף מפני שאפשר לחשוב אחרת – ניצב על אדני הוודאות שאולי היא סתומה ולא מבוררת – שיש משהו שוודאי נכון לעשות כדי להחיות את הרוח. הוודאות הסתומה הזאת היא המובילה אותנו להשקיע את מירב מאמצנו וכוחותינו בחומר וברוח להעמדת המפעל. חשוב להיות מודעים למרכיבי הספק והוודאות גם כשאנו עוסקים בקומות העליונות הבנויות על היסודות, בלימוד יחידה זו או אחרת. כדאי שלא לבוא למפגש הלימוד מכוח האנרציה, אלא מתוך היזכרות בתשתית ובתכלית.
