דף הגות [13]

משה מאיר

גרסה להדפסה

דף הגות [13]

עוד על התרגום

בדף הגות 11 עסקנו בשאלת התרגום, כדרך לתקשורת בין השפה הדתית ובין השפה החילונית. הפעם נדון במושג התרגום, ככלי להתחדשות יהודית. המקור ניתן בנקודת זמן מסוימת, ואמור לתפקד מכאן והלאה גם בחלוף העיתים. מכאן שנדרשת עבודת תרגום, כדי לאפשר לו תפקוד שכזה. לדוגמה: ביחס לשבת נאמר בתורה:

ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך. ויום השביעי שבת לה' אלוהיך, לא תעשה כל מלאכה...[1]

מהי מלאכה? בכמה מופעים בתורה לא מפורש מהי המלאכה, בשניים יש פירוש ופירוט:

ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות, בחריש ובקציר תשבות.[2]

לא תבערו אש בכל מושבותיכם, ביום השבת.[3]

בתקופת המשנה לא הקיפה קבוצה זו את המלאכות בהן עבדו האנשים, ולכן נמצא במשנה קבוצות נוספות של מלאכות המתרגמות את מושג היסוד למציאות:

אבות מלאכות ארבעים חסר אחת: הזורע והחורש... הגוזז את הצמר...הצד צבי... והמעבד את עורו... הכותב שתי אותיות... הבונה והסותר המכבה והמבעיר...[4]

הנביא ישעיהו הרגיש שיש צורך לתרגם את מושג המלאכה תרגום רחב יותר, כדי שתושג תכלית השביתה:
אם תשיב משבת רגליך, עשות חפציך ביום קודשי, וכיבדתו מעשות דרכיך, ממצוא חפצך ודבר דבר. אז תתענג על ה' והרכבתיך על במותי ארץ...[5]

התלמוד תרגם את דברי ישעיהו לבני דורו:

'וכבדתו מעשות דרכיך'. 'וכיבדתו' – שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול. 'מעשות דרכיך' – שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול. 'ודבר דבר' – שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול.[6]

מלאכת התרגום היא משימה שלא תמה, ובן דורנו קרוא להתמודד עימה. מורה דרך מעניין במלאכת התרגום הוא פרנץ רוזנצווייג, שאיננו נופל תחת אחת הקטגוריות המוכרות לנו היום בין דתיות אורתודוכסית לליבראליות ולחילוניות. רוזנצווייג כאדם קיומי, חיפש את מליאות השבת שלעיתים היתה צרה מהגדרת ההלכה ולעיתים רחבה ממנה. מצד אחד לא נמנע לנסוע בשבת כשזאת היתה הדרך היחידה להגיע לביתו, ומצד שני שלל היתרים הלכתיים הפוגעים במלאות השבת:

מי שאיננו פותח בשבת מכתב בענייני עסק, יהיה אסור בקריאתו גם כשיפתחו אותו אחרים.[7]

שפת המקור היא אחת, ותרגומיה רבים. כל יחיד ויחיד משפחה ומשפחה קהילה וקהילה קרואים לתרגם את התרגום שלהם. המקובלים אומנם אמרו כי 'תרגום' בגימטרייה 'תרדמה, אך דומה שיש פנים הפוכות בהן דווקא התרגום הוא המעיר את המקור ואת האדם מתרדמתו.