משה מאיר
דף הגות [14]משהו על הפוליטיקה
אחד החסרונות של מקורות היהדות, הוא העדר מסורת פוליטית ומקורות הסובבים אותה. יש פער בין הנהגת הקהילה תחת שלטון זר – בה פועלים מרבית המקורות – ובין הנהגת מדינה. כללי הדמוקרטיה הבית מדרשית שונים בתכלית מהדמוקרטיה במדינה. ובכל זאת - יש מה ללמוד ומה לתרגם. אם נחזור לסוגיה המוכרת ללומדי קולות על העימות בין רבן גמליאל ובין רבי יהושע סביב תפילת ערבית, נוכל לחלץ כמה עקרונות שיעשירו את ההתרחשות העכשווית בישראל.
תנו רבנן: מעשה בתלמיד אחד שבא לפני רבי יהושע, אמר לו: תפלת ערבית רשות או חובה? אמר ליה: רשות. בא לפני רבן גמליאל, אמר לו: תפלת ערבית רשות או חובה? אמר לו: חובה. אמר לו: והלא רבי יהושע אמר לי רשות! אמר לו: המתן עד שיכנסו בעלי תריסין לבית המדרש. כשנכנסו בעלי תריסין, עמד השואל ושאל: תפלת ערבית רשות או חובה? אמר לו רבן גמליאל: חובה. אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כלום יש אדם שחולק בדבר זה? אמר ליה רבי יהושע: לאו. אמר לו: והלא משמך אמרו לי רשות! אמר ליה: יהושע, עמוד על רגליך ויעידו בך! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: אלמלא אני חי והוא מת - יכול החי להכחיש את המת, ועכשיו שאני חי והוא חי - היאך יכול החי להכחיש את החי? היה רבן גמליאל יושב ודורש, ורבי יהושע עומד על רגליו, עד שרננו כל העם ואמרו לחוצפית התורגמן: עמוד! ועמד.
המשולש – רבן גמליאל רבי יהושע והעם - מעורר למחשבה. מה היחס הראוי בין הובלת מהלך, בין קול אופוזיציוני ובין רצון העם? גם דקויות עדינות יותר אומרות דרשיני. הרננה של העם היא קול עמום האופייני לקבוצה בה כל יחיד מפחד להביע קול צלול, ורק בחסות הקבוצה הוא מוכן להשמיע זמזום שלא יסגיר אותו. עד כמה על מנהיג לקלוט את הרננה הזאת ולהגיב עליה? זאת אומנות המנהיגות. עד כמה על היחיד ליטול חלק בה או לחפש ביטוי לקולו כיחיד – זאת אומנות האזרחות.
התנהגותו של רבן גמליאל אחר הדחתו, מהווה מראה מעניינת לכמה הדחות שהתרחשו בזירה הפוליטית שלנו.
ואף רבן גמליאל לא מנע עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת
אפשר לפרש את הכרעתו של רבן גמליאל כתולדה של ענוותו, אפשר לפרשה כמעשה פוליטי המנסה להשפיע בכוח שנותר לו. אך ההכרעה עצמה חדה כתער: אני נשאר.
אמר רבן גמליאל: הואיל והכי הוה, איזיל ואפייסיה לרבי יהושע. כי מטא לביתיה, חזינהו לאשיתא דביתיה דמשחרן. אמר לו: מכותלי ביתך אתה ניכר שפחמי אתה. אמר לו: אוי לו לדור שאתה פרנסו, שאי אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים במה הם מתפרנסים ובמה הם נזונים.
קל להצטרף לביקורת על הניכור של רבן גמליאל, קשה יותר לראות כאן דילמה עמוקה. האם נכון שאיש הציבור והמנהיג יכיר את חייהם האישיים של עמיתיו ושל קהלו, יבקר בבר מצוות בלשון הפוליטיקה הישראלית? או שמא הניכור והריחוק הוא הכרחי, והקהילה צריכה לכבדו ולאפשרו בכדי שהמנהיג יתרכז בעיקר?
סיפורו של רבן גמליאל הוא סיפור המנהיג המחפש את הדרך אל הגשמת חזונו, בשבילים הפתלתלים של הקהילה אנשיה וצרכיה. צריך גם לזכור כי אחרי ההדחה, הכירו בני הקהילה בצורך במנהיגותו, והחזירו אותו אל הנשיאות. בימים ההם – בזמן הזה.
