משה מאיר
בתלמודנו ב'קולות' אנחנו עוסקים בפרשנות. חוויית היסוד שלנו היא היכולת של לומדים שונים לפרש מקור נתון בדרכים שונות. היכולת הזאת לא נשארת בגבולות התלמוד, היא מגיעה למחוזות החיים. אנשים עושים מעשים, ובני אדם שונים מפרשים את מעשיהם. כפי שלמקור יש פרשנויות שונות, כך גם למעשי האדם יש פרשנויות שונות. איך בוחרים בין הפרשנויות השונות מה תהיה הפרשנות שלי?תנו רבנן: הדן חבירו לכף זכות דנין אותו לזכות. ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון ונשכר אצל בעל הבית אחד בדרום שלש שנים. ערב יום הכפורים אמר לו: תן לי שכרי, ואלך ואזון את אשתי ובני. אמר לו: אין לי מעות. אמר לו: תן לי פירות. - אמר לו: אין לי. - תן לי קרקע. - אין לי. - תן לי בהמה. - אין לי. תן לי כרים וכסתות. - אין לי. הפשיל כליו לאחוריו, והלך לביתו בפחי נפש. לאחר הרגל נטל בעל הבית שכרו בידו, ועמו משוי שלשה חמורים, אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים, והלך לו לביתו. אחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו. אמר לו: בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי אין לי מעות במה חשדתני? - אמרתי: שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך, ולקחת בהן. - ובשעה שאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי אין לי בהמה במה חשדתני? - אמרתי: שמא מושכרת ביד אחרים. - בשעה שאמרת לי תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי קרקע במה חשדתני? - אמרתי: שמא מוחכרת ביד אחרים היא. - ובשעה שאמרתי לך אין לי פירות במה חשדתני? - אמרתי שמא אינן מעושרות. - ובשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות במה חשדתני? - אמרתי: שמא הקדיש כל נכסיו לשמים. - אמר לו: העבודה, כך היה! הדרתי כל נכסי בשביל הורקנוס בני שלא עסק בתורה, וכשבאתי אצל חבירי בדרום התירו לי כל נדרי. ואתה, כשם שדנתני לזכות - המקום ידין אותך לזכות.
היכולת לדון אדם לכף זכות איננה נובעת מיכולת פרשנית טובה, אלא מהכרעה ערכית ומוסרית. במקרה זה מעיד המספר יודע הכל כי אכן הפרשנות היתה נכונה. בחיים אין לנו ברוב המקרים פריבילגיה שכזאת. לעיתים אנחנו לא יודעים מה קרה באמת, ולפעמים – כשהדברים קשורים לעולם הפנימי – גם האדם המפורש לא יודע. ההכרעה לדון אדם לכף זכות היא לא הכרעה פרשנית אלא הכרעה מוסרית. לעיתים – הפרשנות שלי למעשיו של האדם האחר היא שלילית, ובכל זאת ההכרעה המוסרית שלי היא לדון אותו לכף זכות.
