שמואל הר
מעולמו של המחקר 4
על הביקורת הנמוכה ועל הביקורת הגבוהה
מי חיבר את המשנה ומתי נתחברה? ומה לגבי התורה האם באמת נכתבה על ידי משה רבנו? ואם לא באיזו תקופה נתחברה?
שאלות אלה שונות מאוד מן השאלות ששאלנו עד עכשיו. כבר שאלנו האם הקטע שאנחנו עוסקים בו באמת כך יצא מתחת ידיו של המחבר או שמא נשתבש בתהליך המסירה הארוך? האם יש לפרש טכסט כזה או אחר כפי שפירשו אותו הפרשנים המסורתיים או שעלינו לנקוט בדרך פירוש עצמאית המשקפת יותר את כוונת המחבר?
כל השאלות האלו מניחות שישנו איזשהו חיבור מוגמר שאנו יודעים מהו, שיצא מתחת ידיו של איזשהו מחבר בעת העתיקה וכל משימתנו כחוקרים היא להתקרב כמה שיותר למקור כפי שיצא מתחת לידיו של אותו המחבר ולפירוש הדברים כפי שכיוון אליהם.
אבל האם באמת הדברים כל כך פשוטים. האם ישנו מחבר אחד וכוונה אחת? עיון בשאלות אלה יוביל אותנו לליבה של השיטה הביקורתית (של הפילולוגיה ההיסטורית).
לצורך הפשטות נעיין הפעם בדוגמאות מן המקרא:
בספר בראשית (יב ו) בתחילת דרכו של אברם בארץ מסופר:
'ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ'
מה באות ללמד אותנו המילים האחרונות של הפסוק, 'והכנעני אז בארץ'? כל פרשן הניגש לפסוק בהנחה שלפניו ספר שנכתב כולו על ידי משה רבנו חש מייד בקושי הגדול שהמילים הללו מעוררות. ההבנה הפשוטה היא שבתקופה שכבר מזמן לא היו כנענים בארץ ולטובת הקוראים שכבר אינם מכירים את המציאות שהייתה אז בארץ אומרת התורה – 'והכנעני אז בארץ', אז ולא עכשיו. אז היה נראה שהבטחתו של הקדוש ברוך בלתי אפשרית - הארץ מלאה בכנענים. אבל עכשיו כבר זכינו ונתקיימה בנו ההבטחה ואנו יושבים בארץ ולא הכנענים. זהו פירוש פשוט, אלא שהוא בלתי אפשרי אם מניחים שהפסוק נכתב בתקופתו של משה רבנו. הרי משה עומד להכניס את העם לארץ הכנעני כדי לכבוש אותה מידיו, ומה טעם יכתוב 'והכנעני אז בארץ' הרי גם עכשיו הוא בארץ? בתקופה זו כל אחד מבין שמי שנמצא בארץ הם כנענים ואין צורך להעיר על כך.
רש"י שחש מייד בקושי מפרש כך:
היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח את הארץ לבניו שנא' 'ומלכי צדק מלך שלם' לפיכך 'ויאמר אל אברם לזרעך אתן את הארץ הזאת' עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם
כלומר, כוונת הפסוק היא שהכנעני לא תמיד היה בארץ, אבל כשבא אברם לארץ הכנעני כבר היה הולך וכובש את הארץ. המילים באות להסביר את הבטחת הארץ לזרעו של אברם. בעצם הארץ מלכתחילה הייתה שייכת ל'זרעו של שם' והכנעני היה כוח כובש בארץ. לכן, אומר ה' לאברם 'לזרעך אתן את הארץ הזאת'. הארץ תחזור לזרעו של שם. גם זה פירוש יפה מאוד, אלא שמבחינה לשונית הוא דחוק מאוד. ובאמת אם נעיין ב'אבן עזרא' נראה פירוש אחר:
יתכן שארץ כנען תפשה כנען מיד אחר. ואם איננו כן, יש לו סוד והמשכיל ידום.
אברהם אבן עזרא מזכיר את פירושו של רש"י בקיצור, אבל מייד אחר כך הוא מעלה את האפשרות שזה איננו הפירוש האמיתי של הפסוק, ויש לפסוק זה פירוש אחר. פירוש זה הוא פירוש סודי. מהו הסוד הזה? המשכיל ידום. אבן עזרא איננו מעז לגלות לנו את דעתו בעניין זה.
דוגמא נוספת דומה לקוחה מבראשית פרק לו פסוק לא:
ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל
התורה מביאה רשימה של מלכי אדום ואומרת שהם מלכו לפני תקופת המלוכה בישראל. ושוב אם משה כתב את התורה הרי אנו עומדים מאות שנים לפני דוד ושלמה כיצד משה יכול לכתוב על כך? נעיין שוב בפירושו של 'אבן עזרא':
יש אומרים כי בדרך נבואה נכתבה זאת הפרשה. ויצחקי אמר בספרו כי בימי יהושפט נכתבה זאת הפרשה. ופירש הדורות כרצונו. הכי קרא שמו יצחק? כל השומע יצחק לו...וחלילה חלילה שהדבר כמו שדיבר על ימי יהושפט וספרו ראוי להישרף...והאמת, שפירוש 'לפני מלוך מלך' על משה מלך ישראל וכן כתוב 'ויהי בישורון מלך'
אבן עזרא מביא שלושה פירושים. הפירוש הראשון הוא שמשה כתב את הפסוק בדרך נבואה על מלכי ישראל שימלכו בעתיד. הקושי כאן גלוי לעיין. וכי התורה שנותן משה לבני ישראל צריכה להזכיר עניין טכני כזה שאין בו שום עניין למקבלי התורה בדרך נבואה? אילו באמת רצתה התורה לספר על המלכים שימלכו בנבואה, הייתה צריכה לומר בפירוש 'והיה באחרית הימים ימלכו מלכים וכו''. ולא להזכיר את זה אגב רשימה של מלכי אדום. הפירוש שמתקבל על דעתו של אבן עזרא הוא שבמילה 'מלך' הכוונה למשה רבנו. גם כאן הקושי גלוי לעיין, וכי היכן מצינו שנקרא משה 'מלך'? (וזאת למרות הפסוק שמביא אבן עזרא מברכת משה 'ויהי בישורון מלך')
במקרה הזה מביא 'אבן עזרא' בפירוש דעה שפרשה זו לא נכתבה כלל על ידי משה ולא בימי משה, אלא בימי המלך יהושפט. על פירוש זה אומר 'אבן עזרא' שראוי שיישרף.
דוגמאות אלה ועוד רבות אחרות כמותן הביאו כבר את ברוך שפינוזה (1632-1677) בספרו 'מסכת תיאולוגית מדינית' לטעון שהתורה איננה חיבור של משה בלבד. הכרה זו היא היום נחלתם של כל חוקרי המקרא בישראל ובעמים.
הכרה זו נותנת בידי חוקרי המקרא כלי רב עוצמה לפרש ולנתח פרשות שלמות בתורה. נזכיר בקצרה דוגמא מפורסמת, שני סיפורי הבריאה בתחילת ספר בראשית. לא כאן המקום למנות את כל ההבדלים בין הפרשות. בפרשה הראשונה נבראים הצמחים, החיות ואחר כך האדם זכר ונקבה ביחד. ואילו בפרשה השנייה הסדר הוא, אדם, צמחים,חיות ולבסוף האישה. כאן לשון 'ברא' וכאן לשון 'יצר' ו'עשה'. כאן הבורא הוא 'אלהים' וכאן 'ה' אלהים'. כאן תיאור בריאה מדוד וקצוב במאמר וכאן תיאור פלסטי של יצירה ועשייה, ניסוי וטעייה ועוד ועוד.
הבדלים וסתירות אלו הצמיחו פירושים נפלאים במהלך הדורות עד לימינו. חוקרי המקרא (בדרך כלל) מייחסים פרשות אלו למחברים שונים.
אנו רואים, אפוא, שהמחקר הגיע למסקנה שהתורה איננה פרי של מחבר אחד, אלא מעשה עריכה של כמה חיבורים. (המבקרים המתונים יותר טוענים שאין כאן עריכה של חיבורים שונים ממש, אלא של מסורות שונות שהועברו בעל פה).
הדברים בוודאי נכונים וברורים לגבי כל החיבורים הקלאסיים של חז"ל המשנה, התוספתא, התלמודים והמדרשים. כולם מעשה עריכה של חיבורים ומסורות שונות ולא חיבור אחיד של מחבר אחד.
את המחקר העוסק בהתהוותו של ספר עד לעריכתו הסופית מקובל לכנות 'ביקורת גבוהה' – מי חיבר או חיברו את הספר, איפה נתחבר ומתי. ואם מדובר על עריכה, האם ניתן לשחזר את מקורותיו של הטכסט ולהסביר כיצד העורך צירף אותם יחד?
את המחקר העוסק בגלגולו של הספר מרגע שנחתם ועד שהגיע אלינו מקובל לכנות 'ביקורת נמוכה' – כיצד נמסר הספר? בעל פה, בכתב, בדפוס. האם הנוסח שלפנינו הוא הנוסח המקורי ואם לא האם ניתן לשחזר את הנוסח הזה?
'הביקורת הגבוהה' היא ליבה של השיטה 'הפילולוגית היסטורית' והיא גם זו שהרעישה ומרעישה עולמות עד היום ומעוררת את עיקר ההתנגדות, שכן היא מראה שהטכסטים שבידינו הם פרי של מאבקים אידיאולוגיים והתפתחויות היסטוריות. גם לאחר שנגיע אל 'הטכסט המקורי' בעזרתה של 'הביקורת הנמוכה' נמצא חיבור שאיננו מדבר בקול אחד אלא בקולות הרבה.
