שמואל הר
פעמים רבות כאשר אנו נתקלים בסיפור תלמודי, אנו שואלים את עצמנו את שאלת הילד בן הארבע השומע סיפור לפני השינה? זה סיפור אמיתי או לא? היה או לא היה?שאלה זו היא הרגל השנייה עליה נשען המחקר המדעי של היהדות במאה התשע עשרה ובמובנים רבים עד היום. עד עכשיו שאלנו את עצמנו שאלות על הטכסטים שלפנינו. איך הם נוצרו? ואיך הם הגיעו לידינו? לא שאלנו עדיין האם הם משקפים את המציאות שהם רוצים לתאר? זוהי שאלה קשה וסבוכה. מפני שמלאכתו של ההיסטוריון היא בדרך כלל להשוות מקורות שונים ומגוונים ומהם להסיק את מסקנותיו. בספרות התלמודית אנו עומדים בדרך כלל בפני מצב שבו אין לנו מקורות חיצוניים להיעזר בהם. הפעם אני מבקש לעיין במקרה שבו דווקא נוכל להיעזר במקורות חיצוניים. המדובר הוא בסיפור המפורסם על נס פך השמן. הסיפור מופיע במסכת שבת (דף כא ע"ב) בתלמוד הבבלי:
מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. (מהו חנוכה? ששנו רבותינו בכ"ה בכסליו ימים של חנוכה שמונה הם, שלא לספוד בהם ושלא להתענות בהם) שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.
התלמוד פותח בציטוט מ'מגילת תענית'. זהו חיבור פרושי קדום מאוד ובו רשימה של מועדים שאסור להתענות או לספוד בהם, אלא יש לשמוח בהם מפני שהם ימים שבהם אירעו דברים טובים לישראל. חלק גדול מן המועדים קשורים בימי החשמונאים והמפורסמים שבהם הם ימי החנוכה. המגילה מסתפקת בציון התאריך ואיננה מפרשת מה קרה בו? התלמוד שלפנינו בא לפרש מה קרה באותם ימים, ומספר על הנס של פך השמן. האם זהו סיפור אמיתי?
חכמי ימי הביניים דנים בשאלה כאלו באופן פילוסופי, האם ייתכנו נסים? מתי מתרחשים נסים וכיוצא בזה.
המחקר החדש ניגש לשאלות כאלו מזווית אחרת לגמרי – שאלת מקורו של הסיפור. האירוע המתואר כאן אירע כנראה בשנת 164 לפנה"ס. באיזו מידה ניתן לסמוך על מקור שאנו מוצאים אותו בפעם הראשונה בתלמוד הבבלי? ספר שנערך יותר משש מאות שנה(!) לאחר האירוע המתואר.
האמת היא שבמקרה שלנו התשובה לשאלה זו פשוטה. בשום מקור קדום שמתאר את מרד החשמונאים לא מוזכר נס פך השמן. המדובר הוא בספר מקבים א ובספר מקבים ב וגם בספר 'קדמוניות היהודים' של יוסף בן מתתיהו. יוספוס כתב את ספרו קדמוניות לאחר חורבן בית שני. (כלומר יותר ממאתיים שנה אחרי מרד החשמונאים).
והנה בספרו (קדמוניות יב ז ז)הוא כותב כך:
ומאותו זמן ועד היום הננו חוגגים את החג וקוראים לו (חג) האורים. ונראה לי שנתנו את הכינוי הזה לחג, משום שאותה הזכות הופיעה לנו בלי שקיווינו לה
אין ספק שאילו יוספוס היה מכיר את הסיפור על נס פך השמן, הוא לא היה נזקק להסבר כל כך משונה על מקורו של הכינוי 'חג האורים'. יתירה מזו יוספוס כנראה איננו מכיר את מנהג הדלקת הנרות בחנוכה.
אם הסיפור על נס פך השמן איננו סיפור היסטורי, נשאלת מייד השאלה מה המטרה של התלמוד בהבאת סיפור שכזה. בשאלה זו הועלו שתי סברות במחקר. האחת היא שהספרות התלמודית יורשתה של היהדות הפרושית עוינת את משפחת החשמונאים על רקע זיקתם לצדוקים. ולכן, הביאו סיפור שמנתק בין חנוכה לבין יהודה המקבי ומשפחתו. הסברה השנייה היא שיש כאן מגמה להסתייג מן האקטיביזם הצבאי והמרדני של החשמונאים והדגשה של הישועה והנס הבאים מן השמיים.
שתי הסברות הללו שנויות במחלוקת בין החוקרים, אבל בין כך ובין כך ברור שבמקרה הזה לא נוכל לסמוך על הסיפור המובא בתלמוד הבבלי כמקור היסטורי.
ספרות חז"ל איננה אפוא ספרות היסטוריוגרפית המוסרת לנו בצורה פשוטה אירועים היסטוריים. תובנה זו תשמש אותנו כשנבוא לדון בסיפורים שספרות חז"ל מספרת על עולמם של חכמים עצמם.
