שמואל הר
ברשימה הקודמת עסקנו בנס פך השמן וראינו שזוהי מסורת שמופיעה בספרות חז"ל (בתלמוד הבבלי), בעוד שכל המקורות הקדומים המספרים את סיפור המרד אינם מכירים אותה. טענו שאין זה סביר כלל ששני ספרי המקבים שנכתבו באופן בלתי תלוי סמוך לאחר האירועים, אינם מזכירים את האירוע אפילו ברמז. גם יוספוס איננו מכיר אותו כלל (וכן גם הסכוליה למגילת תענית, כפי שהראתה ורד נעם) ורק בתלמוד הבבלי, שנערך הרבה למעלה מחמש מאות שנה לאחר האירוע צצה לה פתאום העדות על העובדות ההיסטוריות כפי שהתרחשו. בשולי הדברים הערנו שייתכן שלתלמוד ישנה מגמה מסוימת כשהוא בוחר להביא דווקא את הסיפור הזה.הפעם ננסה לעיין בשאלה הזו באופן כללי יותר. מה מגמתם של הסיפורים ההיסטוריים המובאים בספרות חז"ל. האם ספרות זו היא ספרות היסטורית? האם התעניינו חכמים בהיסטוריה?
נעיין תחילה בדוגמא מ'אבות דר' נתן':
מה היה תחלתו של רבי אליעזר בן הורקנוס. בן עשרים ושתים שנה היה ולא למד תורה. פעם אחת אמר אלך ואלמוד תורה לפני רבן יוחנן בן זכאי. א"ל אביו הורקנוס אי אתה טועם עד שתחרוש מלא מענה. השכים וחרש מלא מענה. אמרו אותו היום ערב שבת היה הלך וסעד אצל חמיו וי"א לא טעם כלום מו' שעות של ערב שבת עד ו' שעות של מוצאי שבת. כשהוא הולך בדרך ראה אבן הרימה ונטלה ונתנה לתוך פיו וי"א גללי הבקר היה. הלך ולן באכסניא שלו. הלך וישב לו לפני רבן יוחנן בן זכאי בירושלים עד שיצא ריח רע מפיו אמר לו רבן יוחנן בן זכאי אליעזר בני כלום סעדת היום. שתק. שוב א"ל ושתק. שלח וקרא לאכסניא שלו א"ל כלום סעד אליעזר אצלכם. אמרו לו אמרנו שמא אצל רבי היה סועד. אמר להם אף אני אמרתי שמא אצלכם היה סועד ביני וביניכם אבדנו את רבי אליעזר מן האמצע. א"ל כשם שיצא לך ריח רע מפיך כך יצא לך שם טוב בתורה. (אבות דר' נתן נוסח א' פרק ו)
הסיפור עוד ממשיך ומסתיים באופן מרגש כשאביו של ר' אליעזר עולה לירושלים כדי להדיר אותו מכל נכסיו וכשהוא שומע אותו דורש ורואה את הכבוד הרב שרוחשים לו החכמים ורבן יוחנן בן זכאי בראשם הוא מוריש לו את כל נכסיו.
אותנו מעניינת תחילתו של הסיפור. האם יכול ההיסטוריון לבוא וללמוד מכאן שר' אליעזר התחיל ללמוד תורה רק בגיל עשרים ושתיים? אגב, צריך להבין שבלימוד תורה מדובר כאן בין השאר גם על לימוד קרוא וכתוב. איננו יכולים שלא להיזכר גם בר' עקיבא שלפי אבות דר' נתן 'בן ארבעים שנה הלך לו לבית הספר'. כיצד עלינו להתייחס לסיפור זה? ר' אליעזר ידוע כאחד משני תלמידיו הגדולים של רבן יוחנן בן זכאי. הוא ור' יהושע הוציאו אותו מירושלים סמוך לחורבנה. מדובר באחד מגדולי התנאים. הוא מוזכר בספרות חז"ל אלפי פעמים. הייתכן שחכם כזה התחיל ללמוד רק בגיל עשרים ושתיים?
בבראשית רבה (פרשה א') אנו קוראים את הסיפור הבא:
מעשה היה ביום סגריר ולא נכנסו חכמים לבית הוועד והיו שם תינוקות אמרו בואו ונעסוק בצופים, אמרו מה טעם כת' מם מם נון נון צאדי צאדי פה פה כף כף, ממאמר למאמר מנאמן לנאמן מצדיק לצדיק מפה לפה מכף לכף מכף ידו שלהקב"ה לכף ידו שלמשה, וסיימו אותן ועמדו חכמים גדולים בישראל, ויש אומרים ר' ליעזר ור' יהושע ור' עקי' היו, קראו עליהן גם במעלליו יתנכר נער וגו' (משלי כ יא).
סיפור ירושלמי טיפוסי על יום סגריר שבו כל הירושלמים תלמידים ומורים מסתגרים בבית. רק כמה ילדים שקדנים באו לבית המדרש והחליטו לדרוש, מה טעם יש בעברית חמש אותיות שיש להן צורה מיוחדת בסוף מילה. המדרש מביא מסורת שר' אליעזר היה אחד מאותם תלמידים. כלומר, תלמיד שקדן כבר כילד. ברור שהמדובר בילדים קטנים מאוד שאך זה למדו לקרוא. רק כך אפשר להסביר את הנושא של הדרשה – אותיות סופיות. לאיזו מסורת נאמין? למסורת שב'אבות דר' נתן' או לזו שבבראשית רבה.
מעניין שבעלי התוספות (תלמידיו ותלמידי תלמידיו של רש"י, אשכנז מאות 12-14) נתקשו בשאלה זו ואמרו בפירושם על מסכת שבת דף ק"ד ע"א ד"ה 'אמר לו': 'והא דאמר בפרקי דר' אליעזר שלא למד ר' אליעזר תורה אלא עד שהיה גדול היינו שלא עסק עד שנעשה גדול'. כלומר, ר' אליעזר אמנם למד תורה כבר כילד קטן, אבל התחיל לעסוק בה ממש רק כשנעשה גדול. הדוחק שבפירוש זה ברור לגמרי.
נחזור אם כך לשאלה לאיזו מסורת עלינו להאמין? נראה לי, שהשאלה בכלל איננה נכונה. הכוונה של הסיפור על תחילתו של ר' אליעזר איננה לספר לנו סיפור היסטורי. אין זה מקרה כי אין לנו בכל ספרות חז"ל סיפור על הולדתו של חכם. בניגוד למקרא המספר לנו פעמים רבות איך נולדו גיבוריו (והדבר נכון גם לגבי הברית החדשה ובמיוחד לגבי ישו), ספרות חז"ל איננה עוסקת בכך. בעולם שבו מה שחשוב הוא לימוד תורה, הרי שכל אדם צריך לקנות את התורה בעצמו. לא יעזרו לו לא ייחוס אבות ולא עושר ונכסים, אף לא מעמד חברתי. שרשרת הסיפורים על חכמים ש'צמחו' מאפס ובגיל מאוחר מדגישים בדיוק רעיון זה.
לסיפורים כאלה יש גם מוסר השכל אף פעם לא מאוחר מדי. כל אחד ואין זה משנה באיזה גיל הוא ומה מצבו הכלכלי יכול וצריך ללמוד תורה ושמא יצא ממנו רבי עקיבא.
חכמים לא היו מעונינים לתאר את המציאות אלא לעצב אותה ולהשפיע עליה. הם בקשו לחנך את תלמידיהם ואת העם ברוח הערכים שהאמינו בהם. הרעיון של תיאור אירועים היסטוריים באופן מדויק היה נראה להם ודאי מוזר ומשעמם. למה שאדם יעסיק עצמו בדבר שכזה. אין המדובר כאן ב'סילוף' ההיסטוריה במזיד, אלא פשוט בחוסר כל עניין בתחום שכזה.
בדיון על אהרן ובניו שואל התלמוד כיצד הלבישן משה, ומייד תמה כיצד הלבישן?! מאי דהוה הוה, כלומר מה שהיה היה. מה זה משנה כיצד התלבשו אהרן ובניו?
כמובן, אין זה משנה את העובדה שבקריאה ביקורתית וזהירה ניתן לשאוב הרבה מידע היסטורי מן הספרות הזו למרות שאין זו כוונתם של עורכיה. כיצד עושים זאת? על כך ברשימה הבאה.
