שמואל הר
"משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה... שמעון הצדיק היה משירי כנסת... אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק... יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קבלו מהם... יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם... יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח קבלו מהם... שמעיה ואבטליון קבלו מהם... הלל ושמאי קבלו מהם "
כך פותחת מסכת אבות של המשנה. ברור שהתורה שמדובר בה כאן איננה התורה שבכתב, אלא התורה שבעל פה. אחרת אי אפשר להסביר את שלשלת הקבלה שלפנינו. וכי רק הלל ושמאי קיבלו את התורה שבכתב ושאר בני דורם לא הכירו אותה? על פי התפישה הזו, אפוא, 'התורה' קיימת כבר מסיני. העובדה שמאמר מסוים נמצא במשנה או בתלמוד או בפירוש מאוחר יותר היא מקרית. המדובר הוא בסך הכל בחשיפה של תורה שכבר נאמרה למשה בסיני. כפי שאומר המדרש ב'ויקרא רבה' (פרשה כב):
מקרא משנה תלמוד תוספת הגדה ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו כלן נאמרו למשה בסיני, שנ' 'יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא' חבירו משיב עליו 'כבר היה לעולמים'
אין חדש תחת השמש. תפישה זו מאפיינת את עולמה של המסורת (אם כי כפי שנראה להלן גם בעולמה של המסורת אין זו התפישה היחידה). לתפישה זו תוצאה ברורה גם בפרשנות הטכסטים, אם כל התורה כולה אינה אלא כדור של עיסה גדולה אחת אין שום טעם לנסות להפריד בין החיבורים והפירושים השונים לתקופותיהם השונות. כולם אינם, אלא פנים שונות של אותה התורה.
אני מבקש לעיין בשתי משניות מ'מסכת ברכות' כדי להסביר למה אני מתכוון. בפרק ד' של 'מסכת ברכות' שנינו
משנה ג
"[ג] רבן גמליאל אומר בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה רבי יהושע אומר מעין שמונה עשרה ר' עקיבא אומר אם שגורה תפלתו בפיו יתפלל שמונה עשרה ואם לאו מעין י"ח: "
משנה ד
"[ד] רבי אליעזר אומר העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים רבי יהושע אומר המהלך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה אומר הושע השם את עמך את שארית ישראל בכל פרשת העבור יהיו צרכיהם לפניך בא"י שומע תפלה: "
נפנה תחילה למאמרו הידוע של ר' אליעזר במשנה ד': 'העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים'. מה מתכוון ר' אליעזר לומר לנו? נראה ברור, שר' אליעזר מתכוון למתוח ביקורת על מי ש'עושה תפילתו קבע'. תפילה של אדם כזה איננה תפילה של תחנונים. אבל למה בדיוק מתכוון ר' אליעזר כשהוא מדבר על 'העושה תפילתו קבע'? לשאלה זו בדיוק נדרש התלמוד הבבלי כשהוא בא לפרש את המשנה שלנו (בבלי ברכות כט ע"ב):
מאי קבע? אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי אושעיא: כל שתפלתו דומה עליו כמשוי; ורבנן אמרי: כל מי שאינו אומרה בלשון תחנונים; רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: כל שאינו יכול לחדש בה דבר
התלמוד שואל למה מתכוון ר' אליעזר כשהוא מדבר על 'קבע', ומציע שלושה פירושים שונים. על פי הפירוש הראשון מדובר במי שמתפלל ונראה כאדם שרוצה להיפטר ממשא כבר ולפרוק אותו מעליו. במילים אחרות, אדם שמתפלל רק כדי לצאת ידי חובה.
הפירוש השני קרוב לעניינו של הפירוש הראשון. על פי פירוש זה מדובר באדם שממלמל את התפילה סתם כך במקום לאומרה ב'לשון תחנונים'.
על פי הפירוש השלישי צריך בכל פעם ופעם לחדש דבר בתפילה ומי שאינו מסוגל לעשות זאת אינו מתפלל כראוי.
הצד השווה שבכל שלושת הפירושים הללו הוא שהתפילה היא דבר נתון וידוע וקבוע. דבריו של ר' אליעזר הם 'דברי מוסר' שנועדו לזרז את האדם המתפלל שיעשה כך בכוונה רבה ומתוך תחנונים. יש כאן הוראה לגבי 'מצב הרוח' הרצוי של האדם המתפלל ולא לגבי התפילה עצמה.
כך הובנו בדרך כלל דבריו של ר' אליעזר.
והנה בפירוש המשנה של ר' שלמה העדני 'מלאכת שלמה' מצוטט פירוש של ר' יהוסף אשכנזי (צפת, מאה 16).
דר' אליעזר לעיל קאי ופליג אכולהו ואמר שאין לעשות קביעות לתפלה אם מתפלל שמונה עשרה או מעין שמונה עשרה. העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים
נתרגם. שרבי אליעזר מוסב (עומד) למעלה וחולק על כולם... זהו פירוש שונה לגמרי. על פי פירוש זה החלוקה של המשניות איננה נכונה. ור' אליעזר חולק על הדעות שהובעו במשנה הקודמת:
משנה ג
"[ג] רבן גמליאל אומר בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה רבי יהושע אומר מעין שמונה עשרה ר' עקיבא אומר אם שגורה תפלתו בפיו יתפלל שמונה עשרה ואם לאו מעין י"ח:"
במשנה ג' קובע רבן גמליאל שחובה על כל אדם להתפלל תפלת 'שמונה עשרה' בכל יום. ר' יהושע חולק עליו ואומר שאפשר להסתפק בתפילה 'מעין שמונה עשרה' ואילו ר' עקיבא מבדיל בין מצבים שונים לגבי החיוב בתפילה.
על פי הפירוש של ר' יהוסף אשכנזי, ר' אליעזר הוא דעה רביעית במחלוקת זו והוא בא לחלוק על כולם, ולהתנגד לתקנתו של רבן גמליאל להתפלל בכל יום באופן עקרוני. על פי דעתו של ר' אליעזר תפילה הוא עניין אנדיבידואלי ותלוי ברצונו ובמצב רוחו של המתפלל. מי שהופך את התפילה ל'מוסד' או ל'שגרה', הורג אותה. שוב אין זו תפילה כלל. אסור לעשות 'קביעות' לתפילה. מי שקובע את התפילה מבחינת הנוסח ומבחינת הזמן אינו מבין מה זו תפילה.
האמוראים שמפרשים את דברי ר' אליעזר בתלמוד כבר חיים בעולם שבו תקנתו של רבן גמליאל היא הנוהג הרווח. אין הם יכולים להעלות על הדעת שר' אליעזר התנגד לדבר כה בסיסי בעולמם הדתי – תפילה שלוש פעמים (או פעמיים) ביום.
היכולת לחלץ את המשנה 'משיניה' של הפרשנות התלמודית המאוחרת היא ממאפייניה המובהקים של הפרשנות הביקורתית. פרשנות זו מכירה בכך שדברים מתפתחים ומשתנים כל הזמן. עבודתו של הפרשן היא עבודה ארכיאולוגית. תפקידו לחשוף את השכבות העתיקות מתחת לשכבות עבות של פרשנות שמחליקה את כל הקשיים והסתירות והמהמורות, ומציגה לפנינו עולם אחיד והרמוני.
"יש ללמוד מקרא לעצמו, משנה לעצמה ותלמוד לעצמו, ולעמוד על ההתפתחויות שחלו במהלך הדורות."
נסיים במדרש קצר ויפה מן המכילתא דר' ישמעאל (מדרש תנאים לספר שמות) המדגים את דרכו של ר' אליעזר בענייני תפילה:
"מעשה בתלמיד אחד שעבר לפני ר' אליעזר וקצר בברכותיו אמרו לו תלמידיו רבי ראית פלוני שקצר בברכותיו והיו מלעיגין עליו ואומרים עליו תלמיד חכם קצרן הוא זה, אמר להם לא קצר זה יותר ממשה שנ' אל נא רפא נא לה (במדבר יב יג) שוב מעשה בתלמיד אחד שעבר לפני ר' אליעזר והיה מאריך בברכותיו אמרו לו תלמידיו רבי ראית זה שהאריך בברכותיו והיו אומרין עליו תלמיד חכם מארכן הוא זה, אמר להם לא האריך זה יותר ממשה שנ' ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום וגו' (דברים ט כה), שהיה אומר יש שעה לקצר ויש שעה להאריך: "
