בפרק יט בספר ויקרא, הפרק הפותח את פרשת השבוע הקצרה שלנו, מופיעות בזו אחר זו מצוות חברתיות רבות ובהן שבת, לקט, שכחה ופאה, איסור הלנת שכר, איסור גניבה ועושק, שוויון במשפט, איסור רכילות ולשון הרע, חובת תוכחה ועוד ועוד. בפרק זה אף מופיעה המצווה שאותה כינה רבי עקיבא "כלל גדל בתורה" והיא מצוות "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". הפרק נפתח בפסוק – "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם". מה פשר הפסוק הזה? האם הוא מודיע לנו כי נהיה קדושים או מטיל עלינו משימה להתקדש?

שאלה זו נראית לי בעלת חשיבות רבה לכל נושא היחס בין ישראל לעמים. הפרשנות הרואה בקדושת עם ישראל מצב נתון, היא חלק מזרם פרשני ביהדות הרואה את העם היהודי כנעלה על עמים אחרים. רבי יהודה הלוי, לדוגמא, סבר שתינוק יהודי נולד שונה, שיש בו משהו מיוחד, אלוהי. הוא חשב שישנן מדרגות לבריאה – דומם, מעליו צומח, מעליו חי, מעליו מדבר (אדם) ומעליו יהודי. המתגייר זוכה לחלק מהטוב שהבטיח אלוהים לעם ישראל, אבל "שוה לא ישוה אלינו". אכן, מדובר בתורת גזע. יש להבהיר- לא כל תורת גזע פירושה חלילה נאציזם רצחני. ריה"ל, כמו ממשיכו במאה ה-20 הרב קוק, סבור שלהיות עם סגולה מטיל עליך אחריות, ושלכל יצור נברא יש משמעות בעולם. זה רחוק מנאציזם כרחוק מזרח ממערב! יחד עם זאת, בתפיסתם יש יסודות של גזענות, עליונות, והיררכיה בין עמים. זרע פורענות טמון בה. וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ? רק לְרֵעֲךָ, בן עמך, לְרֵעֲךָ לקיום מצוות.

לעומת זאת, הפרשנות הרואה בפסוק זה משימה, היא חלק מזרם המעמיד במרכזו את מה שמכונה בימינו 'שוויון ערך האדם'. הרמב"ם למשל פירש את מונחי הקדושה והסגולה כמשימה שמוטלת עלינו להתנהג באופן מסוים. אין כאן תיאור של הבדל לאומי-גזעי. לפיכך פסק הרמב"ם שגוי המכיר בציווי לקיים שבע מצוות בני נח ומקיים אותן הוא "חסיד אומות העולם" ויש לו מקום בעולם הבא, ושיהודי העובד עבודה זרה גרוע בדיוק כמו גוי שעושה זאת ודינו מוות. וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ? פרשו איך שתרצו את המונח רֵעֲךָ אבל תקראו גם את הפסוקים המסיימים את הפרק: "וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה.  מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי-צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".

ביום השואה אנו חווים את עוצמת הכאב שבזיכרון הזוועות. עמנו חווה מחדש את רשעותו של פרעה בדמותו המודרנית של היטלר. למדנו מחדש את הסכנה של הגֵרות נטולת הריבונות. למדנו שוב את מחירה האיום של הגזענות, השנאה, ההיררכיה בין העמים והיחס לאחר כטמא, שפל, נחות. ביום הזה אנו מרכינים ראש לזכר הנרצחים, אך זוקפים את גבנו כמי שזוכים לחיות בריבונות יהודית. דווקא ביום הנושא את הזיכרון הנורא הזה, ולמרות הקושי שבדבר, אני מבקש לבחון את דרכנו שלנו בעת ריבונות, ואת האחריות שאנו נושאים ליצירת עולם שאינו חולה בגזענות ושנאה.

חיבור תורותיהם התיאורטיות של רבי יהודה הלוי וממשיכי דרכו עם מצב ריאלי של ריבונות וכוח יצר לצערי פשיזם גזעני דתי בישראל. זהו שילוב משולש מסוכן מאוד. אבקש לדייק – לא כל ביטוי של שנאה הוא גזענות או פשיזם. אחרי כל מה שעברנו כיהודים, חלק מה-DNA  שלנו הוא פחד מהגויים שלעיתים מתבטא בשנאה. עם הפחד הזה צריך לשוחח מתוך אמפתיה והבנה ולא רק במילים קשות. יחד עם זאת, עלינו להיאבק בלקיחת הלאומיות הלגיטימית לקצה הפשיסטי, ובהפיכת אהבת ישראל לשנאת הגויים, בייחוד כשמדברים "בשם היהדות" ומוחקים את הציווי של אהבת הגֵר באמצעים פרשניים שונים.

לדעתי שני ערוצי פעולה חייבים לחבור יחד במאבק הזה. ראשית, יש להוקיע את הפשיסטים. כן, להפסיק לדבר איתם כאילו הם חלק לגיטימי מהשיח. יש להציב גבולות לפלורליזם. שנית, אסור לציבור היהודי-הומניסטי בארץ, הדתי והחילוני כאחד, לוותר על היהדות ולהפקירה לידיים שלמדו מזוועות השואה רק את חובת ההגנה על עמנו, ולא את חובת ההגנה על צלם אלוהים באשר הוא. עלינו לקחת חלק ביצירה וקידום של יהדות פלורליסטית, שוויונית, תרבותית. זו חלק מהסיבה שאני בקולות. כל עוד היהודים ההומניסטים ידעו לדבר רק על דמוקרטיה ולא על יהדות, ידם תהיה על התחתונה.

ביום הקשה הזה אני מבקש לאחל לנו שנדע לעמוד זקופי קומה במדינתנו הריבונית ומתוך זקיפות זו נדע לנהוג באהבה ושוויון ברֵע, בגֵר ובכל אדם. יהי זכרם של הנרצחים ברוך.