בדברים לפרשת 'וישלח'

השבוע חוברים להם אירועים שנראים לכאורה לא קשורים וטוענים את הזמן בגודש מופלא של משמעויות: מציון שבעים שנים ל- כט' בנובמבר- יום הכרזת האו"ם על סיום המנדט הבריטי והקמת שתי מדינות, קריאת פרשת וישלח עם סיפורו של יעקב החולם ועד ט"ו כסלו שיחול במוצאי שבת בו נוהגים יהודי מרוקו להתחיל ללמוד בלילות לקראת חג החנוכה.

מפרשיות "ויצא-וישלח" ועד לפרשות הבאות הנקראות סמוך לחג החנוכה, אנחנו פוגשים באופן מרוכז כמה וכמה חלומות וחולמים. יש חלום אשר מעלה אל המציאות תכנים נסתרים, חלום שמנבא מציאות, חלום שהוא חזון, חלום שמעורר לפעולה וחלומות שמספרים בעיקר את הסיפור של מי שחולם אותם. יעקב חולם שלוש פעמים, יוסף חולם, פרעה חולם, שר המשקים ושר האופים חולמים… ולפעמים חלומות מתגשמים.

בפרשת "וישלח" אנחנו פוגשים את יעקב, אב למשפחה ענפה ובעל רכוש רב, אשר מתכונן לקראת הפגישה המחודשת עם אחיו עשיו. זוהי פגישתם הראשונה מאז גנבת ברכת הבכורה ובריחתו של יעקב במצוות אמו רבקה. יעקב שולח מתנות פיוס ונוקט משנה זהירות על ידי חציית מחנהו. הפחד מחלחל אל התפילה "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו:  כִּי-יָרֵא אָנֹכִי, אֹתוֹ–פֶּן-יָבוֹא וְהִכַּנִי, אֵם עַל-בָּנִים"(בראשית לב, יב). לאחר שהוא מעביר את משפחתו ורכושו במעבר יבוק, הוא חוזר, משום מה, על עקבותיו "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" (לב, כה).

המפרשים שואלים: לשם מה חזר יעקב? רש"י (שמביא את ההסבר של הבבלי בחולין צא):  "שכח פכים קטנים וחזר עליהן". והמדרש גם מסביר שהמילה "לבדו" היא בעצם לכדו- לכד שלו . על אלו פכים או כד מדובר? ומה תכולתן שבעבורם סיכן יעקב את חייו ונאבק כל הלילה עם המלאך?

כדי לפתור את תעלומת הפכים כדאי לקרוא את החיד"א (חיים יוסף דוד אזולאי):

"ועוד כתב הרב ברכת שמואל משם הרב שפתי כהן על התורה, אותו שמן שיצק יעקב על האבן אשר שם מראשותיו נתגלה לו אותו הפך, וראה יעקב כל הניסים שנעשו בפך זה, שנמשחו בו כלי המקדש ומשכן, ובו נמשחו כל מלכים, וזה היה כד השמן של אליהו ועובדיה, ונגנז לדורות לעולם הבא. וכתב עלה הרב הנזכר, ופשוט בעיני, שגם אותו הפך נתגלה לבני חשמונאי שהיה חתום בחותמו של כהן גדול והוא אהרון הכהן…ובו הדליקו ח' ימים לצרכם" (דברים אחדים, דרוש ל"ב לשבת חנוכה)

בהמשך, החיד"א מביע את תמיהתו ופליאתו על סיפור השמן. זהו אותו השמן שבו השתמשו לאורך דורות כמיצוי לגילוי יכולת חבויות, שמן שאמנם מגיע מלמעלה אבל משפיע רק על מי שמתעורר למטה.  יעקב יוצק את השמן על האבן אשר הניח ראשו עליה בזמן חלומו הראשון, בו ראה סולם עם מלאכים שיורדים ועולים וה' ניצב עליו ובו  קיבל את ההבטחה שניתנה לאברהם. אלו הם אותם פכי השמן אשר יעקב מתעקש לחזור ולהביא במעבר יבוק, שם נאבק וגובר על המלאך ומגלה את עצמו מחדש כישראל. זהו אותו "אסוך שמן" שנובע ומתגבר בכלי הבית השאולים של אלמנת עובדיה, כאשר אלישע הנביא מלמד אותה ואת ילדיה שיעור בראיית הכוחות הקיימים בכל אחד מהם בנפרד ויחד. ובחנוכה, זהו אותו פך שמן זעיר שהנביע את עצמו שמונה ימים והפך סמל להתעוררות ותקווה.

לכל אדם, לכל דור, לכל תקופה, לכל מדינה, "אסוך שמן" משלו/ה. זהו גרעין החוזק הקיים שלי ממנו אני מתעוררת כל פעם מחדש, חולמת ופועלת. בעיניי זהו גרעין עוצמת החוויה הנחשפת בחודשיים האחרונים דרך metoo# ומאזור שונה ודומה כט' בנובמבר גם מהווה יום גרעיני של שמחה גדולה והתממשות חלום עבור יהודים רבים בארץ ובעולם.

[לדיון פתוח במאמר היכנסו לבית המדרש הפייסבוקי שלנו. הקליקו כאן לקריאת מאמרים נוספים על הפרשה]