בדברים לפרשת כי תישא

"וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת, רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ, מְמֻלָּח, טָהוֹר קֹדֶשׁ" (שמות ל, לה)
פרשת כי תשא חותמת את הוראות בניית המשכן, אך רגע לפני שניתן האות לתחילת הבנייה, הפרט האחרון שמוסיף אלוהים לתפאורת המשכן ומכנה אותו קודש קודשים הוא קטורת הסמים: " וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה קַח-לְךָ סַמִּים, נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה, סַמִּים, וּלְבֹנָה זַכָּה:  בַּד בְּבַד, יִהְיֶה.  לה וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת, רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ, מְמֻלָּח, טָהוֹר קֹדֶשׁ. לו וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה, הָדֵק, וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד, אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה; קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, תִּהְיֶה לָכֶם. " (שמות, פרק ל'). מה יש בו בריח שאלוהים כה רוצה בו במשכנו?

חכמים מתייחסים אל הריח כחוש שמחובר ישירות אל הנשמה ומעורר אותה. במסכת ברכות מסבירים שזו הסיבה שיש לברך על ריח: "איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו? הוי אומר זה הריח." (תלמוד בבלי, ברכות, מ"ג ע"א) ורש"י מסביר שבהבדלה במוצאי שבת יש לברך על בשמים כדי לחזק את הנשמה שמתעצבת על אובדן הנשמה היתרה ששרתה בנו במהלך השבת. יחד עם זאת, קטורת הסמים אינה כולה ניחוחות נעימים. הדיון בפסוקים אלה בתלמוד, מגלה כי מבין ארבעת העשבים המצוינים בהם, חלבנה היא שרף עץ בעל ריח חריף ולא נעים. חכמים לומדים מכך את החשיבות של צירוף והכללת מי שחטאו או עברו עברה בתוך הקהילה: "א"ר שמעון חסידא כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטרת" (תלמוד בבלי, מסכת כריתות, ו' ע"ב).

לאורך הדורות ניטש ויכוח בין פוסקי ההלכה האומנם כך הוא ויש מי שניסו לדרוש את הפסוקים, וציון השם הכוללני סמים פעמיים בתוכם, כרמז לכך שלמעשה יש 11 סמי קטורת, כך שהמניין הדורש רק עשרה יכול להתקיים גם בלי החלבנה. למרות ניסיונות אלה, להלכה נפסק שכל עוד לא נודה האדם מהקהילה, ניתן למנותו למניין. הגדיל לעשות ר' ניסים מגירונדי כשדרש כי לא רק שאין לייתר את מקומה של החלבנה בין סמי הקטורת, אלא שנוכחותה מכרעת על מנת לעורר את יתר החלקים לבטא את תכונותיהם: "וזהו הענין הנרמז בחלבנה הנכנסת בסמני הקטרת כי עם היות החלבנה מצד עצמה בלתי נאותה, אפשר שיהיה לה כח לעורר ולהוציא איכויות הסמים האחרים ולעורר בסמייתם." (מתוך דרשות הר"ן, דרשה א').

השבוע התכנסנו ללמוד בבית המדרש מקורות אלו לרגל חנוכת בית קולות החדש. המעבר הושלם, החדרים מסודרים וכעת נותר גם לנו לחשוב על הקטורת שתמלא את האוויר. אם ללמוד ממשל החלבנה, הרי שעלינו להמשיך ולבטא בבית המדרש את מגוון הקולות והדעות של החברה הישראלית והעם היהודי. עלינו להיטיב להקשיב אפילו לעמדות הקיצוניות שבהן, שלעיתים ניחוח עז עולה מהן, ולבחון אילו איכויות ניתן לעורר בכלל הגדול מסך חלקיו.

חבר טוב הידוע בתחפושותיו המושקעות והרציניות, בהן הוא מגלם כל דמות שהוא בוחר להתחפש אליה בחג הפורים, גילה לי פעם שמכל דמות הוא משאיר בתוכו משהו אחרי החג. לעיתים מנהג או הרגל חדש, לעיתים שרשרת או אפילו מטבע לשון. חג הפורים על שלל תחפושותיו ומנהגיו נותן לנו הזדמנות לרקוח מחדש גם את החלבנה שבתוכנו – אולי "חייב אדם לבסומי עד דלא ידע" כדי לאפשר לנו להתנסות גם בקצוות, בעמדות שמחוץ לאזורי הנוחות שלנו, שנוכל לבחון אותם מחדש ולראות מה התעורר בנו כשנחזור "לידיעתנו".