בימים אלו אני נפרדת מתפקידי ב"קולות" ויוצאת לדרך חדשה, אשר במידה רבה קשורה מאד למסרים שהצגתי בדבריי על הפרשה.

במהלך השנה האחרונה התמחיתי כמנחה של תהליכי "צדק מאחה" אשר בבסיסם תופסים את מושג הצדק ככזה הקשור בהכרח לדיאלוג בין פוגעים לנפגעים והקהילה בתוכה התרחשה הפגיעה – דיאלוג אשר מוביל לתיקון הפגיעה ולבנייה מחודשת של מרקם החיים המשותפים. אם תרצו – אני מחפשת לחדש את מוסד הכהונה או לכל הפחות את המנגנון המופלא והחשוב הזה של טומאה וטהרה במובנים עליהם כתבתי בדברי על הפרשה (ראו בניוזלטר האחרון ובפייסבוק). אני מתכוונת לפתח את תפיסת "הצדק המאחה" בישראל ולחתור ליישומה במישורים חברתיים רחבים יותר – בין קבוצות חברתיות ובין אזרחים למדינה הריבונית.

אלו הימים בהם אני מתבוננת בהתרגשות ובתחושת זכות והכרת תודה על שש שנות עבודתי ב"קולות" – מקום מלא חזון ותוכן, בית ללמידה, עשייה ויצירת שינוי אישי וחברתי.

מאתגר לנסות ולסכם תקופה כה משמעותית שכללה מפגשים עם מאות מועמדים לתכניות, ניהול עשרות קבוצות וליווין, פיתוח תחומים חדשים ועוד ועוד.

זכיתי להכיר, לעבוד עם וללוות אתכם, אנשים כה משמעותיים של החברה הישראלית.

אני מקווה שהעשייה שלי תרמה לכך שנוסף למי מכם ה"אינסטינקט" שקופץ כשאתם נמצאים באיזו שאלה אישית או מקצועית משמעותית – וגורם לכם לחפש את הדרך לארון הספרים היהודי, במובנו התרבותי הכי רחב – כדי לשאוב ממנו השראה, דרכי חשיבה חדשות ולעיתים גם את אבני הדרך להתמודדות ופתרון. לכך כיוונתי.

תודה מיוחדת ובהצלחה גדולה לכל חבריי וחברותיי השותפים לעשייה ב"קולות" – זו הייתה זכות יומיומית לעבוד לצד צוות איכותי ומחויב כמוכם.

ותודה אחרונה וחביבה לליאור טל שדה, העורך הנסתר של טקסטי פרשת השבוע של קולות.. אשר תרם לאיכותו של כל אחד מהטקסטים שפרסמתי כאן.

בברכת שלום וכל הטוב,
תמי