הפרשה פותחת בשני פסוקים ברצף, הראשון מתאר את מותה של מרים, וזה שאחריו, את המחסור במים: "וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם: וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה"[1]… חז"ל מקשרים בין הפסוקים ומספרים על באר פלאית שליותה והשקתה את ישראל משך כל שנות הנדודים במדבר- בארה של מרים: "כל זמן שהיתה מרים קיימת היתה באר מספקת את ישראל. משמתה מרים… נסתלקה הבאר"[2].

פרשנות מעניינת, מציעה שהסלע עליו הכה משה, הוא בארה של מרים: "וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם, וְנָתַן מֵימָיו"[3]: "הוא שנקרא בארה של מרים… והוא הסלע שבו הכה משה, שלא היה רוצה להזיב מימיו בשבילו בשביל שמתה מרים. וחזר בזכות משה ואהרן" (חזקוני). מות מרים הביא לעצירת הנביעה מן הסלע מבאר מרים. משה אמור לחדש את הנביעה ע"י דיבור, אלא שנראה שמשה מאבד את העשתונות, כועס ואומר לעם "שִׁמְעוּ-נָא הַמֹּרִים הֲמִן-הַסֶּלַע הַזֶּה, נוֹצִיא לָכֶם מָיִם[4]" ואז מרים את ידו ומכה עם מטהו בסלע פעמיים.

שני דגמים של הנהגה יש כאן. משה, העיד על עצמו עוד בראשית הדרך "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי[5]", ואכן הוא פחות מדבר ויותר פועל. בהיותו נער עוד בטרם השליחות האלוהית, משה בלי הרבה דיבורים הוא הורג איש מצרי: "וַיַּךְ, אֶת-הַמִּצְרִי, וַיִּטְמְנֵהוּ, בַּחוֹל[6]". גם האופן בו הוא עוזר לבנות מדין על הבאר: "וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים, וַיְגָרְשׁוּם; וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן, וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאנָם" משה לא מדבר, הוא עושה. בהעדר כשרון הדיבור, אלוהים מעניק למשה שני כלים למימוש השליחות – אהרון שידבר במקומו, והמטה – שאיתו יעשה את המופתים. המטה, מביא לו כוחות ויוצר שינוי בעולם, והופך להיות חלק ממשה, סמל וזהות שלו, מאז ועד היום.

מנגד ניצבת מרים, שחז"ל מצמידים לה סמל אחר- הבאר. לעומת משה, מרים מצטיירת כמי שמצליחה לעשות פלאות ללא מטה קסמים המביא כוחות אלוהיים. מרים באה מכוחה שלה ופועלת תוך התבוננות במציאות, הפעלת שיקול דעת ודיבור. כך מרים מגיעה לאנשים, 'מקסימה' אנשים בדבריה מצליחה לחבר ביניהם וכך להביא שינוי בעולם. מתוך אהבה ודיאלוג, מרים יוצרת תנועה, זרימה וחיים.

חז"ל מתארים את מרים כמי שכבר בגיל חמש התבוננה, חשבה והעזה לדבר. חז"ל מציעים שמרים היא פועה, אחת משתי המיילדות המביאות חיים למרות הגזירה: "שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה[7]": "מי הם?… שמואל בר נחמן אמר: אשה וּבִתָּהּ – יוכבד ומרים"[8]. ולמה נקרא שמה פועה? "פועה – שהופיעה פנים כנגד אביה". מרים, מעיזה להופיע כנגד עמרם שהיה ראש הסנהדרין. עמרם חושש לגורל בניו העתידים ומעדיף לגרש את אשתו ולא להביא ילדים לעולם. בעקבותיו מגרשים כל ישראל את נשותיהן. "אמרה לו בתו: אבא, גזרתך קשה משל פרעה! שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה על הזכרים והנקבות. פרעה רשע הוא, וגזירתו ספק מתקיימת ספק אינה מתקיימת. אבל אתה צדיק וגזירתך מתקיימת! עמד הוא והחזיר את אשתו. עמדו כל ישראל והחזירו נשותיהם"[9]. היכולת של מרים, כבר כילדה בת החמש, להופיע, להעז ולדבר בצורה מדויקת ומשכנעת, יוצרת מציאות חדשה המשפיעה על חיי העם כולו. מרים מצליחה לשכנע את בת פרעה להביא למשה את אימו כמינקת ושוב מחברת, בין בת פרעה ליוכבד ובין יוכבד לבנה. מרים מדברת ומנסה לחדש את החיבור בין משה לציפורה: "ותדבר מרים ואהרן במשה", מנין היתה מרים יודעת שפירש משה מפריה ורביה? אלא שראת את צפורה שאינה מתקשטת בתכשיטי נשים, אמרה לה: מה לך שאין את מתקשטת בתכשיטי נשים? אמרה לה: אין אחיך מקפיד בדבר[10]". משה פורש מציפורה בגלל הרצון להיות זמין לשיחה ע"י אלוהים, מרים נוזפת בו ומזמינה אותו לחזור לחיים משותפים. באר המים שמייחסים חז"ל למרים, עולה ושופעת, מעניקה חיים, אולי כמו דבריה הפועים ומפעימים, כמעין נובע. דיבורה עולה מלמטה, פוגש את האנשים, מחבר ביניהם ויוצר שינוי בעולם.

החיבור בפרשה, בין מותה של מרים ואבדן המים, להתנהלות של משה עם מטה, מציע הנגדה מעניינת בין המנהיגים, משה מול מרים, מטה מול באר, ומסייע בהבנת החטא של משה. משה, המכה עם המטה בסלע אמנם מוציא מים אבל נענש. האם עכשיו, רגע לפני הכניסה לארץ היתה ציפייה של אלוהים ממשה שיעשה את זה אחרת, בדיבור? נראה שהמטה שהתאים ליציאת מצרים, למדבר, לדור הקודם, פחות מתאים להתנהלות בארץ. דרוש דיבור.

המהפכה הפמיניסטית חיזקה ערכים של הקשבה, דיאלוג, שותפות ולמידה מהאחר/ת. היא חתרה תחת מבנים היררכיים בני אלפי שנים והרימה על נס את ערך השוויון. מהפיכה זו מאפשרת גם ניפוץ ההפרדה המלאכותית בין המגדרים, והזמנה לתנועה ומנעד לשני המינים. זאת להבדיל מן הייצוג של המטה (הפאלי) למשה והבאר (המכילה) למרים.

מנהיגות דיאלוגית, קשובה ומתבוננת נחוצה לנו היום גם במערכת החינוך וברמת המדינה. לצורך כך על מערכות השלטון לקדם את חיזוק הפרט, בין השאר דרך חיזוק הקהילתיות. הקהילה תייצר תיבת תהודה וכוח לפרט, אשר בעזרתה יוכל להשמיע את קולו, לקחת אחריות ולפעול כאזרח פעיל ומעורב. מרים כמנהיגה יכולה להוות מודל ליחסים ולמשילות אחרת – דיאלוגית ומשתפת שתיצור חיים.

 

[1] במדבר כ' א'- ב'
[2] תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק יא הלכה א
[3] במדבר כ', ח'
[4] שם , י'
[5] שמות ד', י'
[6] שם, ב', י"ב
[7] שמות א טו
[8] שמות רבה פרשה א סימן יג
[9] שמות רבה א יג
[10] במדבר פרשת בהעלותך פיסקא צט