top of page
bckground parashatldpi.png

מטרת הפרוייקט

הקמת קבוצת תמיכה לחולי סרטן, העושה שימוש בטקסטים מתוך ארון הספרים היהודי, ככלי המאפשר עיבוד רגשי.

למה?

התערבות קבוצתית מוכחת כאמצעי יעיל להפגת הבדידות בעת התמודדות עם משברים, על ידי יצירת קבוצת שווים שלה התנסות משותפת. במסגרת המודל הקבוצתי אותו בחרנו לפתח, מתווסף לכל היתרונות הללו השימוש בארון הספרים היהודי כמשאב להתמודדות עם הסבל הרוחני הכרוך בהתמודדות עם מחלות מאיימות חיים.

איך?

סדרת מפגשים בני שעה וחצי כל אחד. עיבוד ההתנסות האישית נעשה באמצעות חשיפה לטקסטים נבחרים מארון הספרים היהודי. העבודה עם הטקסט מאפשרת מיקוד של השיח הקבוצתי ותנועה מהטקסט המוצע אל ההתנסות האישית של המשתתפים וחזרה אל הטקסט. תנועה זו מאפשרת כניסה בטוחה לעולם הרגשי, שלעיתים קרובות אינו נגיש באופן אוטומטי למתמודד.

בתהליך הקבוצתי מהווה הטקסט עוגן עבור המשתתפים, שעשויים למצוא בו מכנה משותף למתמודדים האחרים. תהליך מטאפורי מקביל לשימוש במסע הרוחני כעוגן בהתמודדות היום יומית. 

מה?

קבוצת תמיכה לחולי סרטן בבית איגי מעגן בב"ש, מרכז תמיכה קהילתי לחולי סרטן ומשפחותיהם באזור הדרום, במודל קבוצתי העושה שימוש בטקסטים ממקורות היהדות. המודל ניתן לשכפול והתאמה לקבוצות טיפוליות שונות.

החיבור היהודי

כמו ברכת המזון, כרופא, אני רגיל לברך, ביני ובין עצמי, כמה פעמים ביום על היכולת שלי לטפל.

כפסיכיאטר, אני רגיל לעזור למטופל בדכאון ע"י מתן תרופה, או תמיכה רגשית, או עצה והוא יוצא מהדכאון. אז הוא מאושר יותר ואני חש סיפוק בהצלחתי.

אבל מה קורה לרופא או למטפל אל מול הרצון לעזור לאדם עם מחלה סופנית?

בתלמוד הבבלי בדף מ'ח ע'ב אומר רבי נחמן בקשר לברכת המזון:

"משה תיקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם המן, יהושע תיקן להם את ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ, דוד ושלמה תיקנו בונה ירושלים, הטוב והמיטיב ביבנה תיקנוה כנגד הרוגי ביתר".

למה צריך לברך ארבע ברכות המזון? אולי כדי להיזכר כי אדם צריך לברך על יכולתו להשיג ארבעה צרכים אנושיים. לא רק על המזון, המן- הצורך הבסיסי בסולם הצרכים של מסלו, אלא גם על היכולת שלנו כבני אדם להתקרב ולעיתים להגיע אל "הארץ המובטחת"- אל מחוז החפץ הנפשי: הצורך בבטחון אישי.

אבל מה קורה כאשר כמטפל איננו יכולים לעזור לזולת ע"י הזנה והרגעה, או עצה כתרופות מיידיות, כמו למשל במחלה סופנית? אז מגיע התסכול שלנו כבני אדם וכמטפלים. ואז אנחנו צריכים לזכור לברך לא רק על המזון או הבטחון אלא גם על העיר והמקדש שנחרבו ועל ניסיונות הבנייה והשיקום, שלא ישיבו בהכרח את המצב לקדמותו. כלומר, צריך לברך על היכולת לחיות עם השבר והמשבר שלנו כמטפל שאינו אומניפוטנטי- כל יכול. כי אחרי החורבן מה שנשאר זה אלוהים ואתה, כמי שמאמין באלוהים "הטוב והמיטיב". כלומר אתה צריך לברך על היכולת שלך כמטפל להמשיך להאמין ביכולת שלך למרות ההכרה בקוצר ידך.

כפסיכיאטר, אני יודע לעזור במצבי שבר נפשי, ולהוציא אדם מדכאון, כמצב הפיך. אבל איך אוכל לעזור למטופל סופני, בחוסר התקווה שלו?

בלימוד שלי בתכנית "שבר ותיקון" למטפלים "ב'קולות' בבאר-שבע מזה ארבע שנים ובלווי שלנו השנה בחממה עם המנחה חגית סבאג-ישראל, למדנו על היכולת של "ארון הספרים היהודי " ללמד אותנו התמודדות עם מצבי הערפל ומצבי אי ודאות ביכולות שלנו. דרך לימוד סיפורי הבריאה למדנו כיצד להכיר את חסמי היצירה והבריאה מחדש וכיצד להשתמש בלימוד המקורות היהודים על מנת למצוא יכולות יצירה ומימוש עצמי בתוך מציאות משתנה, מורכבת ולא ברורה.

את מה שלמדנו בקולות אנחנו רוצים ליישם בפרויקט קבוצת הלימוד של טקסטים מארון הספרים היהודי עם המתמודדים עם סרטן. קבוצה זו מהווה אתגר אישי מקצועי חדשני בתחום הטיפול והסיוע הנפשי לחולי סרטן כאשר הוא מוסיף ללווי הרוחני את עושר התכנים מהמקורות היהודיים.

(ד"ר יובל שורר)

קבוצת תמיכה.jpg

ד"ר יובל שורר וטלי סמסון

יובל שורר - פסיכיאטר בשירות הפסיכיאטרי בסורוקה. מטפל ביחידים ובמשפחות. נשוי ואב לארבע.

 

טלי סמסון - עובדת סוציאלית מומחית בבריאות, עובדת בתחום הבריאות מזה 15 שנים. מטפלת ביחידים זוגות ומשפחות המתמודדים עם חולי אובדן ושכול. עבודת הדוקטורט שלי מוקדשת להשפעות החשיפה למוות נשנה בקרב צוותים רפואיים המטפלים בחולים סופניים.

samsont@post.bgu.ac.il

הקטע שלך

א וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי-הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל-אֱלִישָׁע לֵאמֹר, עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת, וְאַתָּה יָדַעְתָּ, כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת-יְהוָה; וְהַנֹּשֶׁה–בָּא לָקַחַת אֶת-שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ, לַעֲבָדִים.  ב וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע, מָה אֶעֱשֶׂה-לָּךְ, הַגִּידִי לִי, מַה-יֶּשׁ-לכי (לָךְ) בַּבָּיִת; וַתֹּאמֶר, אֵין לְשִׁפְחָתְךָ כֹל בַּבַּיִת, כִּי, אִם-אָסוּךְ שָׁמֶן.  ג וַיֹּאמֶר, לְכִי שַׁאֲלִי-לָךְ כֵּלִים מִן-הַחוּץ, מֵאֵת, כָּל-שכנכי (שְׁכֵנָיִךְ)–כֵּלִים רֵקִים, אַל-תַּמְעִיטִי.  ד וּבָאת, וְסָגַרְתְּ הַדֶּלֶת בַּעֲדֵךְ וּבְעַד-בָּנַיִךְ, וְיָצַקְתְּ, עַל כָּל-הַכֵּלִים הָאֵלֶּה; וְהַמָּלֵא, תַּסִּיעִי.  ה וַתֵּלֶךְ, מֵאִתּוֹ, וַתִּסְגֹּר הַדֶּלֶת, בַּעֲדָהּ וּבְעַד בָּנֶיהָ; הֵם מַגִּישִׁים אֵלֶיהָ, וְהִיא מיצקת (מוֹצָקֶת).  ו וַיְהִי כִּמְלֹאת הַכֵּלִים, וַתֹּאמֶר אֶל-בְּנָהּ הַגִּישָׁה אֵלַי עוֹד כֶּלִי, וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, אֵין עוֹד כֶּלִי; וַיַּעֲמֹד, הַשָּׁמֶן.  ז וַתָּבֹא, וַתַּגֵּד לְאִישׁ הָאֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לְכִי מִכְרִי אֶת-הַשֶּׁמֶן, וְשַׁלְּמִי אֶת-נשיכי (נִשְׁיֵךְ); וְאַתְּ בניכי (וּבָנַיִךְ), תִּחְיִי בַּנּוֹתָר.  {פ}

(מלכים ב פרק ד)

נפתחת קבוצת התמיכה לחולי סרטן במרכז איזי מעגן ב"ש.
מועמדים לקבוצה מוזמנים לפנות אל בית אידי מעגן- 08-6490802 או דרך הפיסבוק.

05.2015

 

פתיחת קבוצת התמיכה

קבןצת תמיכה תמונה.jpg
bottom of page