ההנחייה האישית עם ברוך ברנר, שהתמקדה בספר תהילים, היתה מיוחדת במינה. זו היתה למידה שמטרתה לא מוגדרת מראש, שיעור שלא מתרחש בחוקיות של שיעור, לא זמן, לא מקום ההוראה וללא חוקיות במהלך השיעור, פרט לכך שמעלים פרק מספר תהילים ומשם נולד ההמשך. זו הנחייה שאינה מובנת ואינה מוגדרת והמהלך שנוצר והמחשבות שעולות, עולות מתוך עצמן כמו רעיון שנולד.

​

התהוות התהליך מתוך חופש היא בעלת עוצמה, גם מכורח החופש והעצמאות שבה.

​

הפגישות התחילו בקריאה חופשית של הפרק, קריאה בקול רם. בחירת הפרק היתה מגוונת, לעיתים המנחה בחר, לעיתים אני ולעיתים פשוט פתחנו ומה שיצא נבחר. לאחר הקריאה התחילו לעלות מחשבות, מסוגים שונים, ניסיון להבין את הפרק, ניסיון להבין מתוכו דברים חדשים, ניסון לא מובנה, פתוח לכל הכיוונים.

​

החוויה היא חזקה, חוויה שמקורה במשהו מזוקק, אנחנו, הטקסט, ומה שקורה במרחב שנוצר. המבט שניסינו לבדוק דרכו את הטקסט היה נקי ופתוח.
התחושה שלי היתה כי הטקסט והלימוד יוצרים עולם, יוצרים מהלך וכיוון, יוצרים בי שינויים בחיים. זה לא רק טקסט שקיבלתי, קראתי והבנתי, זה מעבר לזה. דרך ההנחיה היתה חופשית ודיאלוגית מבסיסה, אני חושבת ששינוי שהוא תוצאה של מהלך שבבסיסו חופש ודיאלוג הוא שינוי אמיתי ועמוק.

בשיעורים נוצר מפגש עם טקסט, התעמקות בו, למידה ממנו, ללא ניסיון לפענח אותו עד הסוף, אלא להישאר עם תחושת הסוד שבו.
בשעורים נוצר תהליך שבו נפתחים מקומות לא מוכרים, כמו אזורי תודעה לא ברורים, אזורים עליונים של של תזוזות ודיאלוג עם הטקסט, ועם המנחה.
זו לא קבלת ידע, זה משהו הרבה יותר מהותי.
משהו כמו פתיחה של התודעה לאזורים חדשים.
משהו כמו הבנה כי הטקסים הם תחילת תהליך.

​

עלו המון שאלות ונפתחו כיוונים למחשבה, אחד הדברים המרתקים עבורי היו שאלות שעולות מתוך הלימוד, שאלות שהן פתח לשאלות נוספות כמו לדוגמא: מה זו קריאה בקול רם? איזה נוכחות יש לטקסט כתוב ואיזו יש לטקסט מושמע? כיצד החוויה המתקיימת בזמן הקריאה מעמיקה את החוויות המתקימות בטקסט? מהו הדיאלוג בין הטקסט והקורא?
שאלות שהובילו אותי לבחירת כיוון ביצירה האמנותית.

​

תוך כדי תהליך הלימוד הובהר לי הכיוון של עבודת האמנות עליה אני עובדת עכשיו. עבודת וידאו שהיא תוצר של הלמידה הזו. הבנתי כי אני רוצה להעניק לצופים משהו מהלימוד שלי, להגיש את הטקסטים ללא מניפולציות בצורה ישירה ובהירה, כשנקודת העניין שלי היא  במגע בין הטקסט, הצופה, ומקריא הטקסט. עניין אותי לפנות לאנשי תרבות ידועים יותר או ידועים פחות מהתרבות הישראלית, מתחומי הספרות, אמנות, מוזיקה, מחול, קולנוע וטלויזיה, לבקש מכל אחד שיבחר פרק מתהילים, ואת מקום הצילום, ביקשתי שהמקום יהיה מקום אהוב עליהם. הרצון שלי הוא לנסות לגרום לסקרנות, קירבה והפתעה, בחיבור בינן- הדמויות הקוראות לבין הטקסט.